אולימפוס || ~ הבת של פוסידון ~ פרק 7

"כי הוא אמר שאם סאם לא תסכים לבוא, הוא יהרוג אותי ראשונה" אמרה ליאה.
"מהה?!!?" צעק שון.
"למה לא אמרת לי?" צעקתי גם אני.
"תירגעו! אני לא אתן לו לגעת בי ואני לא מוכנה שסאם תעבור לפנימייה הדפוקה שלו" אמרה ליאה.
"חמור" אמר שון. ליאה הנהנה ברצינות.
"מחר, כשנמשיך את המלחמה, תישארו קרוב אלינו, אל תתרחקו" אמרה קייט. הנהנו, ולמרות שהשעה הייתה רק שמונה וחצי הלכנו לישון. מותשים אחרי יום נוסף של לחימה.
"סאם.." שמעתי קול מעלי מצמצתי וראיתי מולי אף.
"אההה!" צרחתי. האף התרחק וראיתי שזה האף של שון.
"מה עובר עליך?" שאלתי.
"שום דבר" אמר. נענעתי בראשי וקמתי. התארגנתי במהירות.
"בואי, יש לי הרגשה שזה יהיה שונה היום" אמר שון. יצאתי איתו החוצה וראיתי את ליאה ולוגן מדברים.
"-אז אין סיכוי!" אמרה ליאה.
"אני אומר לך! אני לא חושב שהוא שיקר לגבי זה" אמר לוגן. אני ושון התקרבנו בזהירות והתחבאנו מאחורי עץ גדול.
"אנחנו לא יכולים להיות בטוחים" אמרה ליאה.
"ליאה, קייט אמרה שאם יש נבואה, כל הפנימיות בעולם שומעות אותה" אמר לוגן.
"אז אתה חושב שדיימון באמת עומד-" התחילה ליאה.
"שששש!!" קטע אותה לוגן. הוא הסתכל מסביב לראות שאף אחד לא מקשיב ואז חזר אל ליאה.
"גם אני לא רוצה שזה יקרה אבל אני חושב שזה נכון. אנחנו יכולים לשאול אותם" אמר.
"הם בחיים לא יענו על זה בכנות" אמרה ליאה. לוגן משך בכתפיו.
"יכול להיות. אבל בואי נעזוב את זה עכשיו, יש לנו מלחמה על הראש" אמר. הם התחילו ללכת לכיוון הבניין.
"על מה נראה לך שהם דיברו?" שאלתי.
"אין לי מושג" אמר שון. הבטתי בהם כשהם התרחקו.
"אחרי שסטראק והתלמידים שלו ילכו, נשאל אותם מה קורה" אמרתי.
"את יודעת שאין סיכוי שהם יגלו לנו" אמר שון.
"אני יודעת, אבל שווה לנסות" אמרתי. התקדמנו לבניין וראינו את ליאה ולוגן בפתח.
"היי! איך אתם מרגישים?" שאלתי.
"בסדר" הם ענו ביחד. דיימון וקייט הגיעו ולא יכולתי שלא לחשוב על השיחה של לוגן וליאה.
"בואו נצא" הם אמרו. יצאנו החוצה והתחלנו להתפזר בשטח בלי להתרחק יותר מידי. לפתע סטראק יצא מבין העצים עם מספר כפול של תלמידים.
"למה הם כל כך הרבה כל הזמן?" מילמלתי. סטראק התקרב אלינו.
"תתרחק" אמרה לו קייט. הוא הביט לתוך העיניים שלה (קצת בעיה כי היום קייט שמה משקפי שמש) ונשף בבוז.
"עדיין לא אמרת להם?" שאל. העיניים שלו נצצו ורק עכשיו שמתי לב לצבע שלהם, שחור-אדום. הוא בן של ארס.
"זה לא עניינך. אני אספר להם כשאני ארצה" אמרה קייט.
"חבל, הם צריכים לדעת, אחות" אמר סטראק וקייט ירקה עליו. אחות?!?!?!?
"אני אגיד לתלמידים שלי מתי שאני רוצה ואל תקרא לי אחות" אמרה קייט.
"זה מה שאת מלמדת את התלמידים שלך? להילחם בחצי-אחים שלהם?" שאל סטראק ובלי לחכות לתשובה ניגש אל קייט והוריד לה את המשקפיים. העיניים השחורות-אדומות שלה היו מלאות שנאה.
"קייט..?" לחשה תלמדה אחת. כולם נראו מופתעים חוץ מדיימון שידע את זה.
"היא הביטה בנו ויכולתי לראות חרטה בעיניים שלה (שהתחלפו מיד לשנאה כשחזרה להביט בסטראק)
"אין לי שום קשר אליך. לא אכפת לי שאבא של שנינו הוא ארס. לאלים אין די.אן.איי" אמרה קייט.
"חבל מאוד. יכולת להיות שותפה נהדרת" אמר סטראק. הוא הצביע על ליאה.
"זאת הבת של האדס! תהרגו אותה ראשונה ואז את כל השאר!" צעק.