אולימפוס || ~ הבת של פוסידון ~ פרק 2

"ג'ולי?!"
אווקי, הסבר. ג'ולי ואני מכירות מהגן. בהתחלה היינו ה-יריבות בה' הידיעה. זה כלל מכות, משיכה בשיער, נשיכות, רגל שבורה שלה ויד שבורה שלי. כשעלינו ביחד לכיתה א' נהיינו החברות הכי טובות. אין לי מושג איך אבל אני לא מתחרטת על זה.
רצתי לג'ולי ונתתי לה חיבוק.
"סאמנתה! זאת את" אמרה ג'ולי (ג'ולי היא היחידה שאני מרשה לה לקרוא לי סאמנתה, היא אומרת את השם שלי בצורה מצחיקה)
"וואו ג'ולי! מה את עושה פה?" שאלתי.
"מה אני עושה פה? מה את עושה פה?" שאלה.
"אני לומדת פה…" אמרתי.
"אהה נכון! עכשיו נזכרתי" אמרה. מיותר לציין שהחברים שלי מהבית ספר הקודם לא יודעים שאני חצי אלה והם בטוחים שעברתי לפנימייה (מה שנכון).
"המוון זמן לא ראיתי אותך! כמה זמן עבר מאז.. שנה? שנתיים?" שאלתי.
"שנה וחצי למען האמת" אמרה. שמעתי את לוגן משתעל (שיעול מכוון מאוד).
"אווה, אממ, ג'ולי, תכירי את לוגן. לוגן, זאת ג'ולי, חברה ממש טובה שלי" אמרתי. לוגן הושיט יד ללחיצה וג'ולי לחצה אותה.
"נעים להכיר" אמרה בחיוך.
"כן, נעים להכיר" אמר. הוא עזב את היד שלה.
"אני הולך לכיתה. אני אגיד למדריך שאת מתעכבת" אמר לוגן והלך. כשהוא יצא מטווח שמיעה ג'ולי פנתה אלי.
"איזה חתיך! אתם יוצאים או משהו?" שאלה.
"לא, אנחנו סתם חברים טובים" אמרתי.
"הוא ממש חתיך" אמרה.
"כן שמתי לב" אמרתי בחיוך ציני. היא צחקה.
"עדיין לא אמרת לי – מה את עושה פה?" שאלתי.
"אהה, זוכרת שסיפרתי לך שקרה לי משהו ושנכנסתי לסוג של קבוצה תמיכה? אז המנהל של הקבוצה -קוראים לו דיימון- והוא הביא את כל הקבוצה לפה" אמרה.
"למה?" שאלתי.
"הוא אמר שיש איזשהוא מקרה חירום עם הפנימייה שלו והוא רוצה שנבוא לעזור. הוא ממש נחמד. יש לנו מפגשים פעמיים בשבוע וכולם הרגישו שהם חייבים לבוא" אמרה ג'ולי. לפתע ירד לי האסימון. כשדיימון קיבל את מתת אתנה הוא ידע שיש עוד המון אנשים שקיבלו מתות מכל מיני אלים אז הוא פתח קבוצה מיוחדת לאנשים שקיבלו מתת אלים. הם יושבים פעמיים בשבוע ומדברים על כל מיני נושאים. ג'ולי בקבוצה של דיימון. ג'ולי קיבלה את מתת האלים.
"ג'ולי… איך הגעת לקבוצה של דיימון?" שאלתי.
"אמרתי לך… קרה לי משהו לפני כמה זמן… מצאתי את הקבוצה והתחלתי ללכת למפגשים שלהם" אמרה ג'ולי, ראיתי עליה שהיא מסתירה ממני משהו.
"ג'ולי…. המה-שזה-לא-יהיה שקרה לך…" התחלתי.
"מה איתו?" היא שאלה.
"את קיבלת מתת אל?" שאלתי.
"מה?! על מה את מדברת?!" שאלה ג'ולי.
"את יודעת על מה אני מדברת. אף אחד לא מגיע לקבוצה של דיימון אם הוא לא קיבל מתת אל" אמרתי. ג'ולי קצת הסמיקה.
"נכון. קיבלתי מתת אל ו.. רגע! איך את יודעת?!" שאלה לפתע.
"דיימון אף פעם לא סיפר לכם על הפנימייה שלו?" עניתי על השאלה בשאלה.
"כן, הוא אמר שזאת פנימייה של חצאי אלי- רגע! את חצי אלה?!" שאלה ג'ולי והפה של נפער. הנהנתי.
"איין מצב!!" היא צווחה.
"יש מצב. אני חצי אלה" אמרתי.
"דיי! רגע- אני זוכרת את אמא שלך.. אבא שלך הוא אל אולימפי?" שאלה. הנהנתי.
"מי? אל תגלי לי! אני אנחש.. אפולו?" שאלה.
"לא" אמרתי.
"הרמס?" שאלה שוב.
"גם לא" עניתי.
"אז אני לא יודעת.. תגלי!! מי זה?" שאלה.
"פוסידון" אמרתי. היא שוב צווחה (כן, ג'ולי היא צווחנית כזאת)
"דיי!! דיימון אמר שבני פוסידון הם ממש נדירים" אמרה.
"אני יודעת. אבל הנה אני" אמרתי וחייכתי חצי חיוך. לפתע דיימון הגיע.
"שלום ג'ולי, שלום סאם" אמר.
"שלום דיימון" אמרתי.
"למה כולם קוראים לך סאם? השם שלך הוא סאמנתה" אמרה ג'ולי.
"את יודעת שאני שונאת את השם הזה" אמרתי. ג'ולי גילגלה עיניים ופנתה לדיימון.
"איך לא אמרת לי שסאמנתה לומדת בפנימייה שלך?!" שאלה אותו.
"את מכירה את סאם?" שאל.
"כן, היינו ביחד בגן ובבית ספר. אנחנו החברות הכי טובות" אמרה ג'ולי בסוג של גאווה.
"לא היה לי מושג… טוב, בכל מקרה. סאם את צריכה לחזור לקבוצה שלך וג'ולי אני רוצה שתבואי איתי" אמר דיימון.
"ביי" אמרנו ביחד והתחבקנו. ג'ולי הלכה עם דיימון ואני הלכתי לקבוצת הגיל שלנו. הם היו באמצע להתאמן על איזה תרגיל. ניגשתי ללוגן.
"סיימת לדבר עם הג'ולי הזאת?" שאל.
"כן. למה?" שאלתי.
"סתם. זה רק מצדיק את מה שג'ון אמר" אמר לוגן.
"מה ג'ון אמר?" שאלתי בחשדנות.
"שבנות מדברות הרבה" אמר לוגן. גילגלתי עיניים.
"בנות לא מדברות הרבה! פשוט לא ראיתי את ג'ולי המון זמן!" התגוננתי.
"מהשתגידי" אמר. לוגן הסביר לי במהירות את מה שהמדריך לימד ואז התאמנו עד השעה של ארוחת ערב. ליאה שון וסת כבר ישבו בשולחן כשהגענו. כמה דקות אחר כך דיימון נכנס ואחריו קבוצה גדולה של נערים ומבוגרים.
"תלמידים, אלה הם אנשים שקיבלו את מתת האלים מהקבוצה שלי. הם יעזרו לנו במלחמה" אמר דיימון. האנשים התיישבו בשולחנות פנויים. איתרתי את ג'ולי בין כולם וסימנתי לה לבוא לשבת איתנו.
"ליאה, שון, סת. תכירו את ג'ולי" אמרתי.
"היי כוולם!" אמרה.
"היי" ענו לה.
"אז.. מי ההורה האולימפי שלכם? אני יודעת שאבא של סאם הוא פוסידון" אמרה ג'ולי.
"ליאה ושון הם תאומים, בנים של האדס. לוגן וסת הם אחים, בנים של זאוס" אמרתי.ג'ולי בהתה בכולנו בפה פעור.
"דיי!! כולכם ילדים של שלושת הגדולים! חזק!!" אמרה בהתלהבות.
"כן, מדהים" אמר שון. ליאה החטיפה לו.
"ממי קיבלת מתת?" שאל לוגן.
"מדמטר" אמרה.
"מגניב! את כאילו שולטת בצמחים וכאלה?" שאל שון.
"משהו כזה" אמרה ג'ולי בחיוך. לפתע קייט נכנסה בריצה.
"אני ממש מצטערת. הלוואי והיה לנו יותר זמן" אמרה בייאוש.
"מה קרה?" שאלו כולם.
"דיברתי עכשיו עם פוסידון" אמרה. כולם העיפו בי מבטים וחזרו להביט בקייט.
"החצאי אלים מיוון מגיעים בספינה. הוא ניסה לעקב אותם כמה שיותר" אמרה.
"הם בדרך?" שאלה מיקה.
"יותר מבדרך. הם מגיעים לפה מחר" אמרה קייט.