אולימפוס || ~ הבת של פוסידון ~ פרק 10

"יש לי חדשות רעות" אמרה ליאה.
"מה קרה?" שאלתי. היא הביטה בלוגן.
"סת התחרפן" אמרה.
"מה?" שאלנו לוגן, שון ואני ביחד.
"סת שמע שנפצעת וזה חירפן אותו לגמרי. הוא לא מוכן לעשות כלום עד שהוא יראה אותך" אמרה ליאה.
"אז נראה לי אני ארד להגיד לו שהכל בסדר איתי" אמר לוגן.
"באמת כדאי" אמר שון. לוגן ירד למטה ואני נשארתי עם שון וליאה.
"לוגן יודע ש… דיימון עומד למות?" שאל שון.
"כן, הוא נתפס גם זוכר?" אמרה ליאה.
"וואלה" אמר שון.
"אני עדיין בהלם מזה שקייט ודיימון נשואים. כאילו, הם ממש לא התנהגו כמו זוג" אמרתי.
"נכון. אבל תודו שהם מתאימים" אמרה ליאה. צחקתי.
"הם ממש מתאימים" אמרתי.
"או-או, זה מתחיל להיות שיחת בנות. אני הולך" אמר שון וירד במהירות במדרגות.
"בנים" אמרנו ליאה ואני ביחד.
"מה שלום כל הילדים שבמקלט?" שאלתי.
"הם ממש מפחדים, אבל חוץ מזה הם בסדר" אמרה ליאה. קיילב, בן הפייסטוס, הגיע בריצה.
"בואו מהר" אמר. רצנו אחריו למטה שם התאספו כל התלמידים שעדיין נלחמו.
"תלכו לישון. מחר מחכה לנו יום מאוד ארוך" אמרה קייט. כולם התפזרו לשקי השינה שלהם. אני לא יודעת מה עם כולם אבל אני נרדמתי ממש מהר…

"סאמנתה!! למה תמיד את קמה מאוחר?" צרחה ג'ולי ואני התעוררתי בבהלה.
"ג'ולי! את לא חייבת לצרוח!" צרחתי.
"גם את לא!" צרחה בחזרה. הבטתי מסביב. היינו היחידות ברחבת כניסה.
"איפה כולם?" שאלתי.
"בחוץ. סטראק אמר אתמול לקייט שיש לו הודעה אז כולם מחכים לו" אמרה ג'ולי. קמתי במהירות והתארגנתי. יצאתי החוצה ובאמת כולם היו בחוץ. אפילו לוגן. הלכתי ונעמדתי ליד קייט מקדימה.
"הנה הוא" מילמלה. סטראק יצא מבין העצים עם שני תלמידים בלבד.
"יש לי דה-ז'ה-וו" לחש שון. ליאה דרכה עליו. לפחות בקטע הזה שום דבר לא השתנה.
"מה את רוצה עכשיו?" שאלה קייט.
"אני רוצה לתת לכם שתי אפשרויות. להיכנע ולעשות מה שנאמר לכם או שמחר נביס אתכם" אמר סטראק.
"אתה יכול להוסיף אפשרות- אנחנו נכסח לכם ת'צורה ואתם תתחפפו מפה" אמר שון.
"אז אני מניח שאתם בוחרים באפשרות השנייה. אנחנו נחזור מחר. תתכוננו להיות מובסים" אמר סטראק ונעלם במהירות בין העצים.
"שיישרף" מלמלה קייט. דיימון נעמד לידה וכרך את ידו סביב המותן שלה.
"יהיה בסדר" אמר. כן, עכשיו כל הפנימייה יודעת שהם נשואים.
"בואו נלך, נחזור פנימה" אמרה קייט. כולנו חזרנו פנימה. שון בא אלי.
"היי סאם, בקשר למקודם עם לוגן והכול אני…" הוא השתתק כשנתתי לו את המבט הרצחני שלי. הוא נסוג כמה צעדים אחורה ואז חיוך התחיל להתפשט על פניו.
"שון, מה..?" שאלתי.
"יש לי רעיון" אמר.
"זה לא.." התחלתי. לוגן הגיע.
"היי לוגן!" צעק שון ורץ אליו. הוא לחש לו משהו באוזן ולוגן התחיל לצחוק.
"מה?" שאלתי.
"יש לשון רעיון" אמר לוגן.
"רעיון גאוני" הוסיף שון.
"את זה הבנתי. מה הרעיון?" שאלתי.לוגן ושון החליפו מבטים ובזה אישרו את החשדות שלי. טוב זה לא יהיה….