אולימפוס ||| – התאומים של האדס – פרק 8

*ליאה*
"מה עושים?" שאלתי.
"אין לי מושג" הודתה סאם.
"משעמם לי" אמר שון. העפתי עליו כרית.
"לוגן יודע שאנחנו יודעים שעובר עליו משהו. הוא דואג שלא נעקוב אחריו" אמרה סאם.
"אבל לוגן לא יודע שאנחנו יודעים שהוא יודע שהוא מתחמק מאיתנו כי אנחנו יודעים" אמרתי.
"בלבלת אותי לגמרי" אמר שון. העפתי עליו עוד כרית ואז סת נכנס לחדר.
"היי ליאה, שון" אמר.
"היי" ענינו ביחד.
"סאם! את פה? חיפשתי אותך" אמר סת.
"מה קרה?" שאלה סאם.
"אני יכול לישון אצל בחדר?" שאל סת.
"למה? אתה לא ישן עם לוגן?" שאלה.
"כן, אבל הוא מפחיד אותי" אמר.
"למה הוא מפחי אותך?" שאלתי.
"הוא מתנהג מוזר, לא כמו עצמו" אמר סת. ילד חכם.
"אתה צודק. ואתה יכול לישון אצלי" חייכה סאם. סת חייך חזרה והתיישב על המיטה ליד שון.
"אז… מה עושים בקשר ללוגן?" שאל שון.
"אנחנו עושים משהו בקשר ללוגן?" שאל סת.
"כן"
"לא"
ליאה הביטה בי במבט כועס.
"אני יכול לעזור. מה עושים עם לוגן?" שאל סת.
"כלום… סתם עוקבים אחריו" אמרתי. סת פלט נחרת בוז.
"אני כל הזמן עוקב אחרי אנשים, אני יכול לעקוב אחרי לוגן" אמר סת.
"אתה בטוח?" שאלה סאם.
"כן, אני רוצה לדעת בדיוק כמוכם מה קורה לו" אמר סת.
"טוב, לך עכשיו לחדר שלך ושל לוגן, תחזור עוד שעה בערך ותגיד לנו מה גילית טוב?" שאל שון.
"טוב" אמר סת ויצא.
"יש לי הרגשה לא טובה,למה עירבנו אותו בזה?" שאלה סאם.
"בגלל שון" אמרתי ונעצתי בשון מבט כועס.
"מה?" הוא שאל. גילגלתי עיניים. ישבנו בחדר בשקט וחיכינו לסת.
"כמה זמן לוקח לו להגיע?" שאל שון אחרי כמה זמן. הבטתי בשעון.
"עברה רק רבע שעה" אמרתי. שון מילמל משהו. אחרי שעה בערך סת נכנס לחדר.
"סת! אתה בסדר? מה גילית?" קפצה סאם.
"ברור שאני בסדר" אמר סת.
"מה גילית?" שאלתי.
"טוב, כמו שהבנתם, מישהו השתלט על לוגן" אמר סת.
"מה?! מי?!" שאל שון.
"אני לא יודע מי, אני יודע מה" אמר סת.
"אתה עושה את זה בכוונה נכון?" שאלה סאם.
"טוב, כן" הודה סת.
"בלי משחקים. תגיד כבר. מה השתלט עליו?" שאל שון.
"טיטאן. טיטאן השתלט על לוגן" אמר סת.