אולימפוס ||| – התאומים של האדס – פרק 7 (תתכוננו – הפתעה)

*לוגן*
התגעגעתם אלי?!
אז חזרתי, אומנם לפרק אחד, כי אני לא יכול לגנוב לליאה ולשון את כל החלק שלהם, נכון?
אז הכל מקרה, זה מה שקרה אחרי שסאם, ליאה ושון החליטו לברר מה קרה לי…
– – – – – –
עליתי למעלה ונכנסתי לחדר שלי. לא יכולתי להירגע. הם כמעט עלו עלי.
"אתה יודע, אתה יכול להרוג אותם" אמר הקול בתוך הראש שלי.
"לא. אני לא אהרוג אותם. הם חברים שלי" אמרתי בקול רם.
"ברור שאתה יכול.. מה זה חברים? אנשים שבסוף רק יגרמו לך צער וכאב כשהטיטאנים יהרגו אותם" הוא אמר.
"הם לא יהרגו אותם! אני לא אתן לזה לקרות" אמרתי.
"נחכה ונראה" אמר הקול ושקע חזרה. תפסתי לעצמי את השיער בחוזקה. מה עשיתי שהא הגיע דווקא אלי? למה הייתי צריך להיות בחוץ באותו היום? למה… למה הוא מכריח אותי להרוג אותם?
ישבתי בחדר שקוע במחשבות ואז סת נכנס.
"היי לוגן, מה קורה?" שאל.
"אממ.. הכל בסדר. מה איתך?" שאלתי.
"בסדר, אני חושב" אמר סת.
"למה חושב?" שאלתי.
"לא יודע, כולם מתנהגים מוזר" אמר סת והביט בי. הוא עלה עלי. הוא עלה עלי.
"תהרוג אותו, תהרוג אותו" אמר הקול בראש שלי.
"מי מתנהג מוזר?" שאלתי את סת, מתעלם מהקול בראש שלי.
"כולם. קייט, סאם, ליאה ושון, אתה" אמר סת.
"אני?" שאלתי.
"כן" אמר.
"איך אני מתנהג שונה?" שאלתי.
"אתה כל הזמן מתבודד, ואתה עושה דברים מוזרים ו…" אמר סת.
"ומה?" שאלתי.
"ויש לך משהו בעיניים" אמר סת.
"הוא עלה עלינו. תהרוג אותו, תהרוג אותו!!" אמר הקול. כמעט והקשבתי לו. כמעט והרגתי את סת. אבל אני לא יכול, הוא אח שלי.
"אני לא מתנהג מוזר. אני בסדר גמור" אמרתי.
"לוגן, אתה ממש לא" אמר סת ויצא מהחדר. לפעמים נדמה שסת מבין הכי טוב מה קורה כאן.
"כולם עולים עליך, עלינו. חייבים להרוג אותם" הוא אמר בראש שלי.
"תסתום. אנחנו לא נהרוג אותם" אמרתי.
"אנחנו כן. ואם לא אנחנו, אז הטיטאנים" הוא אמר.
"למה. מה אתם רוצים מהם?" שאלתי.
"אתה לא מבין" הוא אמר.
"אני לא מבין" אמרתי.
"זה הסוד להבסת האלים. כשאתה רוצה לנצח מישהו, קודם כל אתה פוגע במי שהוא אוהב" הוא אמר.
"אז אתה הולך להרוג את כולנו" אמרתי.
"בדיוק. תתכונן לעולם בלי חצאי-אלים כי אתה תהייה האחרון שיראה את זה" אמר הקול.