אולימפוס ||| – התאומים של האדס – פרק 6

*שון*
"אני יוצא החוצה, אתם באים?" שאל לוגן.
"לא שמעת מה דיימון אמר?! אם נצא החוצה נמות" אמרה ליאה. לוגן משך בכתפיו.
"אז מה? אל תגידו לי שאתם לא רוצים לדעת מה הולך שם" אמר לוגן.
"אחי, אני מת לדעת מה קורה שם בחוץ. אבל אני לא מוכן למות בגלל זה" אמרתי.
"אתה הרגע אמרת 'אני מת לדעת מה קורה שם בחוץ'. איך זה מסתדר עם זה שאתה לא רוצה למות בגלל זה?" שאלה ליאה.
"אוי ליאה, הבנת למה אני מתכוון" אמרתי.
"אתה הבן של האדס לא? המוות לא אמור להפריע לך" אמרת לוגן בצורה שמאוד לא אופיינית לו.
"תגיד לוגן.. מה עובר עליך? אתה לא מתנהג כמו עצמך" אמרה ליאה.
"כלום. אני פשוט רוצה לדעת מה מסתירים מאיתנו" אמר לוגן.
"זה נראה יותר כאילו אתה מנסה להרוג את כולנו" אמרה ליאה.
"לא רוצים, לא צריך" אמר לוגן ויצא.
"עובר עליו משהו" אמרתי ברגע שהדלת נסגרה.
"מה אתה אומר?" אמרה לי ליאה.
"מה נראה לך שאפשר לעשות?" שאלתי.
"אני לא יודעת. מה עם לעקוב אחריו?" שאלה ליאה.
"בסדר" אמרתי. לקחתי את הז'קט שלי מהכיסא ובאתי לצאת, אבל סאם בדיוק נכנסה לחדר.
"לוגן היה אצלכם?" שאלה.
"כן. גם לך הוא אמר שהוא יוצא?" שאלה ליאה. סאם הנהנה.
"זה לא טוב. חייבים לגלות מה עובר עליו" אמרתי.
"אז למה אנחנו מחכים?" שאלה ליאה. יצאנו מהחדר וירדנו למטה. ראינו את לוגן עומד ליד הדלת. הוא הושיט את ידו לידית ובא לפתוח אותה. התכוננתי לרוץ לעצור אותו אבל אז הוא עשה משהו שהפתיע אותי. הוא נעצר שנייה לפני שנגע בידית ועשה צעד אחד אחורה. הוא תפס את הראש בשתי ידיו וירד על הברכיים.
"מה קורה לו?" לחשה ליאה.
"אין לי מושג" לחשה סאם.
"אני אומר שזה פיצול אישיות" אמרתי וליאה החטיפה לי.
"תצא!! תצא ממני!!" צעק לוגן. הוא טילטל את הראש.
"זה ממש מפחיד. אני הולכת" אמרה ליאה והסתובבה. לוגן כנראה שמע אותה והסתובב אלינו.
"מה אתם עושים כאן?" שאל בקול כועס.
"אממ… אהה… אני… שכחתי את הסיר על האש. ביי" אמרה ליאה ורצה למעלה.
"נו, מה אתם עושים כאן?" שאל לוגן.
"אמרת שאתה רוצה לצאת. החלטנו לבוא איתך" אמרה סאם.
"אבל לא רציתם בהתחלה" אמר לוגן.
"נכון, אבל נראה לך שניתן לך לצאת לבד?" אמרה סאם.
"כמה זמן אתם עומדים פה?" שאל לוגן.
"הרגע הגענו"
"הרבה"
סאם העיפה בי מבט כועס. לוגן פנה אלי.
"מה ראיתם?" שאל.
"אתה צעקת משהו כמו 'תצא ממני'. אל מי דיברת?" שאלתי.
"סתם, נכנס לי זבוב לעין" אמר לוגן.
"אז.. אנחנו יוצאים?" שאלה סאם. לוגן הביט בה וראיתי ניצוץ בעיניים מוזר בעיניים שלו.
"כן! זאת אומרת, לא! מאוחר… אולי מחר" אמר ועלה למעלה.
"על כמה מתערבים שזה פיצול אישיות?" שאלתי את סאם ברגע שלוגן יצא מטווח שמיעה.
"אוי דביל! זה לא פיצול אישיות!" אמרה סאם.
"איך את יודעת?" שאלתי.
"כי פיצול אישיות זה משהו שיש רק למעצבנים, כמוך" אמרה סאם.
"אבל אין לי פיצול אישיות" אמרתי.
"אולי, אבל אתה מעצבן" אמרה סאם. היא מבלה יותר מידי זמן עם ליאה.
"בכל מקרה, אנחנו צריכים לברר לעומק מה קורה עם לוגן" אמרתי.
"מתחילים מעכשיו?" ליאה הופיעה לידינו.
"עכשיו" אמרה סאם.