אולימפוס ||| – התאומים של האדס – פרק 1

פרק 1

*ליאה*
(שון, אני ארביץ לך!!)
היי אנשים. אני ליאה פאבריי, לצערי אני גם התאומה של שון פאבריי (-לא, כאילו שאת זה מציאה. –סתום)
כמו שאתם מבינים אני צריכה לספר את זה עם שון, אבל עכשיו תורי. אז אני לא אבזבז זמן בהקדמות ואתחיל לספר.
– – – – –
(איפה סאם עצרה? אה נכון, במלחמה עם האלים)
"בואו נראה להם מה זה" אמרה סאם. חייכנו אחד לשני והסתערנו, קצת קשה להסתער על ענקים בגובה שש מטר עם כוחות אלוהיים. אז התמקדנו בחצאי אלים. הנוכחות של האלים (ובמיוחד של האדס) עזרו לנו בכל מה שקשור לכוחות שלנו, ואני לא יכולה להכחיש שזה היה מגניב. תוך שניות הפלתי שני חצאי אלים ואת השלישי העפתי לאגם (טוב נו, לא אני. אני ועוד חבורה קטנה של עשרה שלדים שזימנתי). ראיתי את שון נלחם בעוד שני חצאי אלים ואת סאם ולוגן נלחמים גם בעוד כמה. האלים נלחמו בטיטאנים וקייט ודיימון נלחמו מול סטראק. שמתי לב שדיימון כל הזמן דחף את קייט אחורה כדי שלא תילחם נגד סטראק. נלחמתי בעוד שני חצאי אלים כשהאדס, בא ונעמד לידי.
"ליאה, למה את פה?" שאל.
"אני רוצה לעזור! אני לא יכולה לשבת בצד ולראות את הפנימייה נחרבת" אמרתי.
"נכון. אבל יכול להיות שאת פה כי את רוצה לגרום לי גאווה?" שאל האדס. הסמקתי.
"טוב, יש בזה משהו" הודיתי. האדס חייך.
"אני גאה בך, ליאה. מאוד גאה. ואת לא צריכה לסכן את חייך אם את רוצה לגרום לי להרגיש ככה" אמר האדס בחיוך. חייכתי חזרה.
"תודה" אמרתי.
"עכשיו, קחי את החברים הקטנים שלך ותיכנסו חזרה פנימה. אני אשלח אחריכם את קייט ודיימון" אמר האדס. כשהוא אמר דיימון נזכרתי במשהו.
"תגיד אב- האדס, יש נבואה שאומרת שדיימון ימות.." התחלתי. האדס חייך.
"את רוצה לשאול אם אני אעניק לו יחס מיוחד בשאול? התשובה היא כן. דיימון הוא אדם דגול" חייך האדס.
"תודה" אמרתי. האדס הסתובב והתחיל ללכת.
"אה, ליאה?" הוא הסתובב חזרה.
"את יכולה לקרוא לי אבא, זה בסדר" אמר וקרץ. חייכתי ופניתי אל שון.
"בוא ניכנס" אמרתי.
"אבל…" התחיל.
"בלי אבל. זה מה שאבא אמר" קטעתי אותו. שון הביט בהאדס שנלחם במישהו שלא זיהיתי ונאנח.
"בסדר. סאם! לוגן! בואו ניכנס" צעק. ראיתי את זאוס אומר משהו ללוגן ואז לוגן בא אלינו. סאם התקרבה אלינו.
"מסוכן פה מידי. בואו ניכנס" אמרה סאם. הנהנתי וארבעתנו נכנסנו חזרה לבניין.
"אני הולך לחפש את סת" אמר לוגן והלך. שון עלה לחדר שלנו ואני נשארתי עם סאם.
"לוגן כל כך דלוק עלייך" אמרתי.
"הוא שלח את סת לשאול אם אני מאוהבת בו" גילתה לי סאם.
"באמת?" שאלתי.
"כן, אני מקווה שסת יקיים את החלק שלו ולא יגלה ללוגן שאמרתי שהוא שקוף" אמרה סאם ואני צחקתי. ג'ולי התקרבה אלינו.
"סאמנתה! ליאה! איפה הייתן? חיפשתי אתכן בכל הפנימייה" אמרה ג'ולי בקול הצווחני שלה.
"היינו בחוץ, נלחמנו קצת" אמרתי.
"נלחמתן?" שאלה ג'ולי.
"כן" אמרה סאם. ג'ולי משכה בכתפיה.
"ראיתן את שון? אני חיבת לומר לו משהו לפני שהטיטאנים יפוצצו את כולנו" אמרה ג'ולי.
"וכמו תמיד, ג'ולי תמיד רואה את הצד החיובי" אמרה סאם.
"שון בחדר שלו, והטיטאנים לא יפוצצו אותנו" אמרתי.
"אני מקווה" אמרה ג'ולי ועלתה למעלה.
"יש לי הרגשה שמתחיל לו פה עוד סיפור אהבה" אמרתי.
"עוד?" שאלה סאם.
"קייט ודיימון, את ולוגן" הסברתי.
"אני ולוגן?" שאלה סאם.
"כן. גם את לא מאוהבת בו, זה עדיין סיפור אהבה" אמרתי. סאם גילגלה עיניים.
"לפעמים את ממש מוזרה" אמרה.
"אני אקח את זה כמחמאה" אמרתי. סאם צחקה. המון תלמידים הסתובבו בבנין ולא היה מקום לזוז. מזווית העין קלטתי את קייט עומדת ליד הכניסה ומסתכלת החוצה.
"היא נראית מודאגת, בואי נלך לראות מה קורה" אמרתי. סאם ואני הלכנו לכיוון קייט.
"היי, מה קורה?" שאלתי אותה. קייט חייכה אלינו.
"הכל טוב" אמרה. הרמתי גבה.
"קייט, אנחנו יודעות שמשהו מטריד אותך. את יכולה לספר לנו" אמרה סאם. קייט נאנחה.
"אתן יודעות על הנבואה של דיימון נכון?" שאלה קייט. הנהנו.
"אווקי, אז דיברתי עם אפולו. הוא אמר שהנבואה כנראה תתגשם מחר" אמרה קייט.