גורל החצויים פרק 7 חלק 2

נטע המלכה D; 02/03/2014 51 תגובות

טוב אני לא בטוחה אם שמתי מספיק סימני פיסוק וסליחה על הפרק הקצר אבל מקווה שאהבתם ואם יש ביקורת אז אשמח לקבל ביקורת בונה וכנה

-סיינה-

אחרי נסיעה מיגעת (ככה רושמים את זה?) שבה קונור חשב שהוא מצחיק (הוא לא) הגענו לתחנת הרכבת והתחלנו רשמית את מסע החיפושים ואתם יודעים מזה אומר? זה אומר שהגיע הזמן ל…טם טם טם
החרדות המטומטמות שלי.
למה תמיד שאני יוצאת ממחנה החצויים אני מתחילה לפתח כל מיני חרדות ולפחד ממלא דברים, חוץ מדם כמובן.
ניסיתי לא להלחיץ את כולם בשאלות שהטרידו אותי כמו למשל: מתי הרכבת באה? מה אם נפספס אותה? יש לנו מספיק כסף? מה אם לא כולם יספיקו לעלות לרכבת? הדלת תיסגר לי על הרגל? ואם נפספס את התחנה? הרכבות האלה נקיות? אנחנו יודעים בכלל איזה רכבת אנחנו אמורים לקחת? … יש עוד הרבה שאלות מהסוג הזה אבל בסוף שאלתי רק שאלה אחת;
"לילי, לאן לעזאזל אנחנו אמורים ללכת?"
היא חייכה ואמרה "לבניין האפייר סטייט, כמובן"
ג'ון הסתכל עליה ושאל "למה אנחנו צריכים ללכת לאולימפוס?" הוא פתח את התיק שלו והוציא שקית ביסלי. ברצינות הילד הזה אוכל כמו סאטיר! אני תמיד מופתעת איך הוא לא שמן כמו מר ד'.
"אנחנו לא הולכים לאולימפוס"
"אז למה אמרת-"
"אמרתי שהולכים לבניין האמפייר סטייט אבל אנחנו לא הולכים לקומה ה-600, אנחנו צריכים את השומר בכניסה. הוא יביא לנו את ארגו 2 שליאו מאחסן באולימפוס כי צריך להגיע לים המפלצות ואנחנו צריכים את השומר כי משום מה האלים חסמו זמנית את הכניסה לאולימפוס בשביל חצויים. האבא הפרנואיד הזה-" רעם חזק הרעיד את הקרקע ולילי מיהרה לומר שהיא לא באמת התכוונה לזה והסערה שנראה כאילו עמדה להתחיל שחכה במהרה.
כולם הסתכלו על לילי שנראתה ממש נבוכה. פתאום קונור התחיל לצחוק ואמר "אני מציע לא לקרוא יותר לאלים פרנואידים"
צחקתי ואמרתי "אני בעד"
גריי הסתכל עלינו במבט מזועזע ואמר "קונור הצליח להצחיק את סיינה? זה סוף העולם!!"
כולם צחקו חוץ מליאה שעמדה צד במבט קודר ואמרה "זה סוף העולם בכל מקרה"
זה הספיק כדי להשתיק אותנו.
עלינו על הרכבת שתיקח אותנו למנהטן, לתחנה הקרובה לבניין.
כשהגענו ירדנו מהרכבת והיינו בדרך לצאת מהתחנה רק שאז הסתער עלי כלב שאול שחיסלתי בהינד עפעף. אחרי כלב השאול הזה הגיעה הידרה שנראה כאילו נלחמו בה הרבה ולא אף אחד עדיין לא הצליח לנצח אותה כי היו לה לפחות 25 ראשים.
כולנו הסתערנו על המפלצת אבל כל אחד תקף בתורו ראש אחד כדי שסם תספיק לשרוף את הראש לפני שהוא יצמח שוב. אחרי שכל הראשים של המפלצת נגדעו, הסתערתי על ההידרה, שיספתי את ביטנה ואיידתי אותה.
התנערנו מאבק המפלצות שהומטר עלינו והמשכנו -קצרי נשימה- לכיוון בניין האמפייר סטייט.
כשהגענו לילי החליפה כמה מילים עם השומר שלא נראה כל כך מעוניין לעזוב את הכיסא הנוח שלו ליד הדלפק אבל אחרי מיקוח קצר ו-3 דרכמות זהב הוא הסכים לעלות לשם בתנאי שבזמן שהוא שם, לילי תחליף אותו ואם תשאלו אותי היא נראתה ממש נרגשת לעשות את זה עד שהיא גילתה שלא הרבה אנשים יבקשו עזרה מילדה.
וכשהשומר חזר היא קפצה מהכיסא והלכה לכיוונו אחרי כמה דיבורים חפוזים היא ניגשה אלינו והכריזה שהספינה מוכנה והיא מאחורי הבניין.
יצאנו החוצה ועקפנו את בניין האמפייר סטייט ואז ראינו את הספינה וסם כמעט התעלפה מרוב התרגשות.
היא ישר ירדה לחדר מכונות לבדוק כל מנגנון, חיבור, מעגל חשמלי וכל מכונה שרק הצליחה למצוא.
כולנו חיכינו לה על הסיפון ואז היא חזרה והכריזה "אם נשרוד את זה אני עוברת לגור פה!".
אנדרי חייכה ואמרה "טוב בשביל זה אנחנו צריכים להמריא קודם, לא?"
סם עשתה פרצוף ואמרה "טוב… יש איזו בעיה במדחף וכל עוד זה שבור לא נוכל להמריא… אבל אל תדאגו יש מישהי שאני מכירה שתוכל לעזור לנו"
"מי?"
"אמא שלי"

גורל החצויים פרק 7 חלק 2

תגובות (51)