סיפור חדש~עדיין בלי שם~ פרק 2 אז תגיבו לי :)))

"שלום שמי ג'נה רייט ואני כותבת מהגן ולגמרי מתה על… לא דבילי מידי…" מלמלה ג'נה. היא הביטה במראה הארוכה שהייתה תלויה בחדר הקטנטן אותו שכרה באכסניה, על המיטה שלה היו פזורים בגדים אותם שלפה ישירות מהמזוודה שלה, גם מחברת ירוקה וישנה נחה על המיטה, מחברת ובה כל החומרים אותם כתבה אי פעם, הייתה לה מן תחושה שהיא תהיה שימושית.
"לפני הרעיון חשוב לי לציין שאני מתה על 'קוקוס פאן…"
"נראה לי שפשוט עדיך שלא תדברי עליהם," נשמע קול קטוע למחצה. זו הייתה מולי, חברתה הטובה של ג'נה והן דיברו בשיחת ווידאו דרך המחשב הנייד.
"יכול להיות שאת צודקת, אבל מה אני כאן צריכה להגיד?" שאלה ג'נה מיואשת.
"בואי נחשוב," אמרה מולי בציניות. "אולי דברים חשובים כמו שמך, איפה את גרה, ומתי תוכלי לאנוס את פרד בנשיקות?!" מולי צחקה וג'נה התמוטטה ביאוש ותסכול על המיטה המלאה בבגדים.
השעה הייתה שבע בבוקר אבל ג'נה התעוררה כבר לפני שעות, או ליתר דיוק היא לא יכלה לעצום עין כל הלילה, הידיעה שהיא הולכת לעבוד עם להקה כל כך מפורסמת פשוט הטריפה לה את המוח והיא לא יכלה להירדם.
"מה עם אני אפשל בענק?" שאלה ג'נה והביטה בחברתה דרך מסך המחשב, מאחוריה נגלה החדר בו שתיהם עשו מסיבות וריכלו על בנים כל כך הרבה פעמים, ג'נה הרגישה געגוע נוסף על היאוש.
"את תהיה גדולה, וחוץ מזה הסוכן החתיך שם עליך עין אז אני בטוחה שתסתדרי," מולי צחקה שוב וג'נה לא יכלה שלא להצטרף עליה.
ג'נה אומנם לא תכננה למצוא אהבה בעיר הגדולה אבל עם זה כבר קורה אז למה לא לזרום עם זה?
לפני שג'נה הספיקה לומר משהו נוסף השעון המעורר מהטלפון הנייד שלה צלצל מה שאמר שהיא הייתה צריכה לצאת מהבית לכיוון הכתובת שהייתה מצוינת על הכרטיס שפיל נתן לה.
"אני חייבת לעוף מול," אמרה ג'נה.
"בהצלחה ג'ן,"מולי קרצה והשיחה התנתקה.
ג'נה לקחה את התיק הקטן שלה תחבה לתוכו את הטלפון הנייד שלה, את מחברת החומרים שלה, את המפתחות לחדר וארנק ויצאה מהחדר.
בזמן שהיא הייתה במעלית היא הרשתה לעצמה לנשום עמוק ולסרוק את השתקפותה, היא החליטה ללבוש שמלחה כחולה עם קישוטים לבנים זהירים, ג'קט ג'ינס בהיר וקצר ונעליי אולסטרס שחורות, רק כדי להראות מגניבה.
ג'נה נשמע עמוק לפני שמעלית נפתחה ויצאה אל הלובי ואז אל הרחוב.

"חמישים וארבע'!" קראה אישה בסביבות גיל השלושים לחייה עם הבעה ממורמרת.
ג'נה קמה ממקומה והתקדמה לכיוון הדלת שממנה יצאה האישה.
"ג'נה רייט, נכון?" היא שאלה כשג'נה פתחה את הדלה והציצה לתוכו.
מיד כשסגרה את הדלת היא הבחינה בשלושת הבנים הבולטים ביותר בחדר, פרד, ג'ספר ואנדרו שישבו לצידו של פיל ושל האישה המרירה.
"שלום," אמרה ג'נה בביישנות כשהיא לוטשת עיניים בבנים המושלמים ביופיים.
"ג'נה," פיל חיכך בגרונו והחזיר אותה אל המציאות.
"כן…" ג'נה התאפסה. "שמי ג'נה רייט והבאתי לכם את החומרים שלי… אני מקווה שתאהבו אותם," היא חייכה בבישנות אל אנדרו שהחזיר בחיוך חביב ושלפה את המחברת הישנה מתיקה.
אחרי דקות ארוכות של כסיסת ציפורניים, דקות ארוכות ומרטוט עצבים שנראו כמו נצח פיל והבנים הרימו את ראשיהם מהמחברת והביטו בג'נה.
אכפת לך שנשאיר את זה עצלינו?" שאל פיל בחיוך.
"זה בסדר גמור," אמרה ג'נה בחיוך ושאלה את עצמה עם זה סימן טוב או רע.
"עם ככה תחכי בחוץ ונודיע לך עם התקבלת," המשיך והחיוך היפה שלו לא מש מפניו.
ג'נה יצאה החוצה והתפללה תפילה חרישית, בנות בוספות וגם בנים נכנסו לחדר וכשיצאו המתינו בחוץ לתשובה. ג'נה קיוותה לטוב, היא ממש רצתה את העבודה וקיוותה שזה יספיק לה.

"אנישים תקשיבו," המזכירה המרירה נעמדה באמצע חדר ההמתנה וכולם בהו בה בלחץ ניקר. "אנחנו רוצים להודיע לכם מי הוא זה שיעבור עם 'קוקוס פאן. והזוכה שלנו הוא….."