סיגריה לקינוח

ויתרתי על התקווה
לא נוכל לאהוב!
הולכת בשתיקה
לא מביטה לאחור!
מקשיבה לראש ולא ללב
הוא חושב בהיגיון.
בחלומות אתה מגיע אלי
וגם שם זה אסור.
שלא יתפתח רגש בלתי נשלט בשם "אהבה".
שהרצון להרגיש אותך לא יגדל.
לך. לך ואל תחזור!
אתה צרה.
כן אתה, עם הבלורית הצבועה והסיגריה ביד.
שרוקד לידי במסיבות ואני מנצלת את העובדה שאתה שיכור כדי לחבק אותך.
להרגיש אותך קרוב.
עוברת על כל תמונה שאי שפעם צולמה שלך.
אני רוצה לשרוף אותה.
אני רוצה לשכוח אותך.
אבל איך זה אפשרי שאתה ממש מול העיניים שלי.
לא נותן לי מנוח. מיופייך האכזרי.
החיוך שמלווה בקמט במצח דווקא מחמיא לך.
אבל הכל כבר עבר.
ויתרתי עליך,
ויתרתי על הסיכוי הקטנטן להעביר ידי בבלורית שלך ובשנייה לגעת בפניך כשאתה מנשק אותי.
למה אני צריכה לשמוע על זונות אחרות שנגעו בלשונך?
מתנחמת שהיית שיכור.
גם אז אתה צריך לרצות!,
או לפחות להיות חרמן.
ילד מגעיל. לך. זונה קטנה שכמוך.
נצלן, שקרן. למה אני לא מאמינה למילים האלו?
אני רוצה שתלך.
לך לנגן,
לדפוק את הראש בקיר,
ואז לדפוק את הגיטרה החשמלית שאתה כל כך אוהב.
ואז לדפוק מישהי. לא אותי.
אני לא מגיעה לך.
דפוק וודקה.
ונרגילה,
סיגריה לקינוח.
נ"ב: אל תשכח מסטיק, בכל זאת אתה עדיין מסתיר מההורים.