מה ששם בחוצ…(או אמור להיות שם בחוצ או נידמה שהוא שם בחוצ)

פעם כשהיא הייתה קטנה,
כשהיא עדיין היתה צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי לראות את העצים בחלון,
כשהיא עדיין שתתה שוקו חם כל ערב ואמרה לכולם לילה טוב ליפני שהלכה לישון-
פעם (אז)-
היא הייתה הולכת לגן כל יום ומתפללת,
ובצוהריים כשהייתה חוזרת ורואה שהבובה עדיין מחייכת
כמו בובה
הייתה מתאכזבת.

פעם, כשהייתה מסתכלת על העצים בחלון
הייתה שואלת שאלה ושומעת אותם עונים,
ואז היא הייתה מתיישבת על הספסל במטבח
ומסתכלת ומסתכלת
ושותה את השוקו, ושותה.
ואז כשהייתה הולכת לישון
הייתה אומר לילה טוב לאבא ואמא
וקוראת קריאת שמע.
בשקט.

פעם, במטבח. כשהייתה שנת בצורת
היא הייתה אוכלת ועוצמת את העניים ומדמיינת שהאוכל
זורם-זורם-זורם
ואז הייתה שולחת
את כל-כולו
אל העצים-שם בחוץ,
ואז היא הייתה מכינה לעצמה שוקו
ונכנסת למיטה וקוראת המון-המון
וצועקת- שנייה ליפני שהאור ניכבה-
לילה טוב
ומתכסה בפוך שלה.

פעם, כשאמא רחצה את אח שלה הקטן,
היא ישבה מולה על הספסל באמבטיה
ופחדה כלכך
כלכך,
כי היא הרגישה
שהכל הוא הכל
ואם הכל הוא הכל
אז מה היא.
והעצים בחוץ עפו ברוח פרצים
ואמא כל הזמן הייתה צריכה לסדר דברים
והיא נשכבה במיטה מתחת לפוך
ורעדה, ורעדה.
ולא העיזה לומר לאפ אחד
לילה טוב.

פעם, כשהציפורים בחוץ פתאום- כבר- התחילו לצפצפ,
היא הרתיחה לעצמה את הקומקום
והכינה כוס אחת,
עם קפה אחד ושלוש סוכרזית
וחשבה מה הוא הכל ולמה הוא הכל,
ואז היא בכתה
ואז היא גמרה את הקפה,
הניחה ידיים על הבטן שלה המקרקרת
והלכה למיטה.
ושם בשקט-בשקט לחשה
לילה טוב לכולם.

פעם, כשהיא כבר לא היתה קטנה בכלל.
היא הלכה בגינה ליד העצים ושרה לעצמה
כי בא לה לשיר,
והיא לא שתתה קפה אחד
ולא אמרה
לילה טוב
לאפ אחד-
אפילו שהיה כבר חושך ומאוחר.
היא פשוט הלכה שוב ושוב בסיבובים,
והכל לא היה הכל,
ולמה לא היה למה,
ולא היה לה כח לישון וגם אם היה לה כח היא לא היתה ישנה.
אז היא המשיכה ללכת
וכשהיא
הסתכלה
והסתכלה…
והסתכלה
היא לא ראתה.
היא לא ראתה אפילו כוכב
אחד.