לא זה
"לא זה." אני אומרת כשאני מצביעה על מלבן לבן.
"לא זה." אני מצביעה על מלבן אחר שנראה כמו הראשון.
"לא זה."
"גם לא זה."
"לא."
"לא."
"לא!"
"כן." אני מתבונת במלבן אחר, אותו צבע, אותו גודל.
"למה בחרת בו?"
אני בוהה במלבן, לפרטי פרטים, עיניי כמעט נורות החוצה מרוב מאמץ.
"כי… הוא לא מושלם." ומביטה בנקודה שחורה קטנטנה. "הוא אחר."
"אבל גם באחרים היה משהו מיוחד."
"נכון." אני נאלצת להסכים. "אבל זה הכי מיוחד."
"אבל הוא לא מתאים בשבילך."
"אז גם לא זה." והמלבן מונח בצד.
תגובות (6)
חחח 'רציתי להסיף' הרג אותי ואין לי מושג, הקטע לגמרי גרם לי לנסות לחשוב, למצוא את המשמעות… אבל אז ראיתי את ה'רציתי להוסיף'.
הממ אין לי מושג. זה מעניין אבל, וזה יכול ללכת לטונות כיוונים (או לאף כיוון)
הבנתי מכאן המון דברים, אחד מהם הוא אוטיזם.
לא יודעת למה הבנתי דווקא אוטיזם, אבל זה מה שהבנתי.
הקטע מעניין, הוא גורם לחשיבה מרובה על עוד רבדי עומק או שטחיות בתוכו. מקסים. (:
כשקראתי שכתבת אוטיזם הייתי כזה: עוד הבחנה אצלי???! חחחחח תודה כן הוא שטחי ועמוק בו זמנית. ותודה אריאל ואתה צודק
מענייו
מעניין *
משעשע. בהתחלה חשבתי שזה מישהי שמחפשת דוגמת צבע לסיוד הבית.
אגב, מתבוננת, לא "מתבונת"