כוכבים (מכתב לא רשמי למשפחה)

אממ.. זה לא מכתב רשמי אז אם מישהו נכנס לפה בתקווה לראות מכתב במשלב לשוני גבוהה אז סליחה.
אז איפה להתחיל?
לאחר חשיבה מרובה, החלטתי באמת לעזוב את המשפחה לחו"ל.
אני, אופק, דיאנה, רועי ורופוס הכלב, עוזבים ללונדון, שם נחיה ונהיה משפחה נהדרת.
אנחנו נשתדל להיות יותר נחמדים אחד לשני, קשובים, מאוחדים, אוהבים, כמו שהיינו רק בתחילת הקמת המשפחה הנהדרת שלנו.
כמובן שהחיזורים אחר יוקי לא יפסקו. יוקי את כל עולמי.
אתם באמת נהדרים, מצחיקים, מיוחדים כל אחד ואחת ממכם.
זכיתי להכיר אתכם באמת, ולא רק כאנשים שכותבים פה סיפורים ומעבירים פה ביקורות.
אבל אולי חלק מהבעיה הייתה היא שהכרתי אתכם. התחברתי יותר מידי ואתם פשוט החזרתם בשנאה.
דיאנה והדר, עזבתם אותן. נטשתם פשוט ולא התחשבתם.
זה לא אומר שעכשיו אני לא אשוחח אתכם מידי פעם. אני לא אשוחח אתכם לתמיד.
ואני מדבר על כל האנשים שעוזבים, כולנו כאחד.
באמת שהלב שלי נשבר, לא חשבתי שאני אתחבר לאנשים בכל-כך מעט זמן שהכרנו.
שמתי את המכתב הזה בז'אנר כוכבים כי כל אחד ואחת ממכם כוכב בשבילי.
כוכב אמתי, זוהר ונוצץ.
הייתם הכוכבים שלי, באמת.
אבל כל כוכב סופו להפוך לערפילית.
ואני חושב שהגיעה הזמן.
אם הייתי יכול, הייתי שם את המכתב בסיפורים שוברי לב, כי זה מה שזה עושה לי.
אני לא כועס עליכם על מה שעשיתם לי. לנו.
את האמת זה היה הדבר הכיפי ביותר שקרה לי פה, ואני גם מקווה שאתם גם לא כועסים עליי.
אבל למרות הכל, אני לא חושב שאני יכול יותר לספוג את השנאה ממכם. את ההפקרות כלפי דיאנה ואופק. את הכעס כלפי החרבונים של רופוס. ואת הדיבורים בפני הילד רועי.
זהו זה משפחה יקרה. זה עת להגיד שלום.
זאת פרידה.
אני אתגעגע מאוד, ואני בטוח שבכל יום שיעבור, ליבי ישבר יותר ויותר.
אני לא אכתוב מכתב לכולם עכשיו אבל אנסה להגיע ללבם של כל המשפחה.
באמת שאת יקרים לי.
אז זהו… הגיע הזמן…
להתראות כוכבים.
הכוכבים שלי.