השלב הזה של הלילה

בשלב הזה של הלילה את יכולה לראות כבר את הצבע של עיניו. הן עייפות, עיגולים כהים מתחתיהן והעפעפים כמעט נסגרים מעל, אבל באור הקלוש של טרם-זריחה הן נראות לך חומות ודבשיות ויפות.

אתם יושבים על הספה, הרגליים שלך שלובות בישיבה מזרחית ושלו על שולחן הקפה. השיער שלו נראה שחור כמעט והוא לוגם מכוס הקפה שלך, כי את לא שותה אותו אחרי שהתקרר.

הרדיו משמיע את אורן לוי בקול עמוק ואיטי, שר על אוהבים יד שנייה. בחדר יש ריח של הבושם שלו, בושם גברי כבד, ושל קפה. האצבעות שלו יפות והן משחקות בשלך.

הוא לוחש לך שאת יפה. שניכם מותשים, ויש לכם דברים שכדאי לסיים לפני שמחר יהפוך להיום, אבל זה רגע שאת רוצה שיחיה לנצח בתוכך, אז את נותנת לכם עוד קצת זמן.

את מתכרבלת לתוך זרועותיו. את אוהבת בו שהוא יודע לדבר, אבל יודע גם לשתוק. את אוהבת בו שהוא אוהב אותך. את חושבת שאת אוהבת אותו בחזרה.