ג'וני

ג'וני פנדר. שקרוי על שם הגיטרה הישנה והאדומה שלו. זו שהוא מנקה ומבריק לפחות שעה ביום. הוא בחור חביב ביותר.
מוזיקאי מוכשר, על זה כולם מסכימים, יודע לנגן בלפחות חמישה כלים אם לא שישה, וכול זה בלי לדעת תווים ובכלל בלי שהוא למד. ג'וני גם מלחין וגם כותב את המילים לכול השירים שלו. קצת בעברית והרבה באנגלית.

יש לו להקה, לג'וני, אבל הוא גם מאוד אוהב ליצור לבד. חופש אומנותי הוא אומר. ג'וני מופיע בכול מיני מקומות, תמיד בהופעות שלו יש מלא אנשים. תמיד מלא באולם, ואם זה בחוץ אז תמיד כולם עומדים.
ג'וני הוציא גם אלבום. והוא דווקא די נמכר. לכול השירים יצאו קליפים והם הושמעו די הרבה ברדיו.

באופן כללי, ג'וני פנדר הוא בחור חביב ביותר. אבל די רגיל, זאת אומרת. ג'וני פנדר הוא בחור די ממוצא, וגם המוזיקה שלו מאוד נורמלית, מאוד לא מזיקה.
בגלל זה בהופעות שלו רוב האנשים שבאים, אפילו אלה שעומדים ורוקדים, לא ממש, זאת אומרת לא באמת אוהבים את המוזיקה שלו. הם רק חצי שמים לב למוזיקה. גם אלה שקונים את הדיסק. הם אוהבים את ג'וני, אבל לא באמת. הם לא לוקחים אותו ברצינות. אלה רק כרקע.
ולכן ג'וני הכי אוהב נהנה מימי החופש שלו. שבהם הוא יושב בחדר חזרות, ומופיעה רק בשבילי.

אני. אני היחיד שאוהב את המוזיקה שלו באמת.
אני מודע לכך שהיא לא הכי מיוחדת. אבל אני בכול זאת מאוד מחובר אליה. לא יודע, אולי היא מתחברת אליי למשהו בילדות. בכול מקרה. אני יכול לבכות מהמוזיקה הזו. ואני גם ממש אוהב אותו. אבל לא בקטע רומנטי. אני באמת חושב שג'וני פנדר הוא בן אדם נפלא. למרות הממוצאות. אני גם מכיר אותו ממש טוב.
והוא רואה את זה במבט שלי, בכול פעם שהוא מנגן. לאנשים בהופעות, הוא אומר, תמיד יש מבט חלול, ואני, רואים שאני מקשיב באמת.
וככה אנחנו נפגשים. הוא שר ומנגן, ואני בוכה. ולפעמים גם רוקד. בטירוף כזה. ממש נשאב לתוך הריקוד. והוא מה זה מתלהב. רוב האנשים שונאים את זה, חושבים שהריקוד שלי מוזר. אבל על ג'וני רואים שהוא ממש מאושר מכול תנועה מוזרה שאני עושה עם היד.
הוא ממש מעדיף את המפגשים שלנו על פניי ההופעות הגדולות שלו. אבל צריך להתפרנס. זה מה שהוא אומר.

בכלל, ג'וני פנדר, למרות הכול, הוא בחור די חביב.