ביוגרפיה שכתבתי בעצמי על הביטלס/ חלק חמש עשרה.

פרק חמש עשרה:
האם אי פעם יצא לכם לצאת למסע קסם מסתורי על גבי אוטובוס מאותר בהרבה צבעים? לא?
טוב, למה ציפיתי בעצם…ברור שלא!!
אבל אם הייתם חיים בשנות השישים בין התאריכים ה-11 ל-25 בספטמבר 1967 ובטעות עליתם לאוטובוס הלא נכון והייתם ניצב ספונטני בסרט. אז אולי כן….ולא…סבא שלכם לא היה בסרט ולא משנה כמה אתם תגידו לי את זה…
עכשיו שקט!
בתקליט הזה הביטלס החליטו שמשעמם להם והם רוצים כבר לסיים את החוזה שהם חתמו לפני מתאיים שנה של ארבעת הסרטים ההם. אחרי שהם עשו את "A Hard Day's Night" ואת "Help!" את הסרט הבא שלהם הם עשו בעצמם בלי אף תסריטאים שיבנו להם תסריט מפגר וקלישאי.. אבל אולי אם הם היו נותנים לתסריטאים לכתוב להם את התסריט, אולי הסרט הזה לא היה נחשב לכישלון הראשון של הביטלס. כן ילדים אני יודעת… אתם סתם ילדים תמימים שבטוחים שלביטלס מעולם לא היו כישלונות, אבל למרות הכל- אף אחד לא היה מעולם מושלם.
אז כמו שאמרתי- כנראה שפול מקארטני היה מוזיקאי מוצלח ולא תסריטאי מוצלח כי הביטלס בנו על המקום את התסריט (ופול היה זה שהגה את הרעיון. הוא כנראה עדיין נח על עלי הדפנה מאז הצלחתו הגאונית כאשר הציע את הרעיון של סרג'נט פפר שהוא חשב שהוא יצליח לזכות בעוד תהילה כאשר הם יעשו את הסרט ההוא) אבל זאת הייתה טעות.
בסרט מסופר על חבורה של בריטים שיצאו לטיול באוטובוס ברחבי אנגליה, ומספר קוסמים שמשבשים להם את כל הטיול ודברים מוזרים קורים.
זה נשמע כמו סרט טוב כסרט מצויר, אבל זה היה סרט מצולם וזאת לא הייתה ממש פנינת קולנוע. הקטעים שהושמטו מהסרט היו שאיש מגומי רודף אחרי איזו אישה, שמחלקים לאנשים פירות, ממתקים וגלידה וכאשר הארבעה מביטים מבעד לטלסקופ.
אחרי שהסרט יצר לקולנועים- כל האנשים נכנסו להוטים לקולנוע ויצאו מימנו עם אכזבה גדולה… כשסרט נעשה, הציפיות ל"מסע מופלא" התגלו כשטויות. הביקורות היו מאוד רעות ופוגעות כלפי הסרט גם באמריקה וגם בבריטניה.
פול מקארטני אמר: "לא אמרנו שזה סרט טוב. זה היה הניסיון הראשון שלנו. אם פישלנו, אז פישלנו. זה היה ניסיון שלמדנו ממנו. אנחנו נדע להשתפר בפעם הבאה". אבל לא הייתה הפעם הבאה… הסרט הבא המצולם שהיה לביטלס היה בכלל "Let it be" והוא היה בכלל דוקומנטרי, שזה סרט ללא תסריט ושהוא מספר ב "לייב" את החיים של מישהו.
הסרט נעשה לאחר מקרה טרגי שלאיש לא מושג למה הוא נעשה בכלל! האמרגן היהודי בראיין אפשטיין התאבד ודווקא לאחר ההצלחה המסחררת של סרג'נט פפר!
אבל בואו נעבור לצד קצת יותר אופטימי- בואו ואספר לכם מקרה אחד נחמד שבמהלך צילומי הסרט, התקבץ מספר גדול של מכוניות סביב האוטובוס, מתוך סקרנות לראות מה זוממים נוסעיו. בסופו של דבר גרמו הצופים הסקרנים לפקק תנועה גדול שהעיק על צילומי הסרט. העניין הסתיים כאשר ג'ון יצא מהאוטובוס וקרע בעצבנות את כיתובי-היד שקישטו את האוטובוס.. לאחר מכן, האנשים הבינו שהם הגזימו והלכו משם.
בעבר הסרט הזה נחשב לסרט הראשון שיש לו מינוס חמישה כוכבים. אבל כיום, הסרט הזה נחשב לסרט פולחן. (פולחן זה סרט שמאוד מעריכים…נדמה לי…)
פול מקארטני מת- בחוברת שצורפה לדיסק רואים כל מיני תמונות של הלהקה. ביניהם רואים את פול עם כובע מעוך על הראש (מוות), הייתה לו צלקת מעל השפה העליונה (מוות), על התוף של רינגו כתוב: " BEATLES <3 LOVE THE " (מוות), עוד תמונה עם כף יד מעל הראש של פול (מוות), ג'ורג' מפהק (מוות), פול ממצמץ (מוות) ואת ג'ון מביט לצד ימין (כי הייתה שם בחורה, אבל היא הייתה זומבית אז גם זה מסמל על מוות!!) חוץ מזה, בסוף הסרט רואים את הביטלס רוקדים ריקוד קברט פאתטי שישאיר אתכם עם גבה אחת מורמת ופה עקום בהבעה של "W T F ". אבל זה לא העיקר, העיקר הוא, שבחליפות שהם לבשו לכולם יש בדש פרח אדום ורק לפול יש אחד שחור! (בוהאהאהאהא!! מוות!!!!!!! או אולי שזה מה שנשאר באגרטל...)