ביוגרפיה שכתבתי בעצמי על הביטלס/ חלק שמיני.

פרק שמונה:
ובזמן שפיט יושב ליד הטלפון ומחכה לשיחה שלעולם לא תתבצע מג'ון או כל אחד אחר לבקשה שהוא יחזור ללהקה,
החבר'ה שלנו ישבו ושוחחו עם האמרגן שלהם על נושא המתופף החסר.
ואז פול נזכר בחבר שלהם מהימים שבהם הם הלכו לאודישנים.
ואתם בטח חושבים שזה לא הגיוני, להוציא מלהקה אחת מתופף ולהשאיר אותם בלי כלום.
אבל כנראה שהם לא חשבו על זה ויצא להם בפוקס, כי הלהקה שרינגו היה בה…התפרקה מזמן והוא היה מתופף רווק, שמחפש את הלהקה המתאימה לו.
אז ככה התנהלה השיחה בין פול לרינגו (ובאמת מילה במילה:
פול- "היי רינגו! זוכר אותי? פול מקארטני?"
רינגו- "אהה….כן! היי.."
פול- "היי….הי!, תגיד, חסר לנו מתופף רוצה להיות המתופף שלנו?"
רינגו- "אוקי"
פול- "יופי! ביי!"
רינגו- "ביי"
וכעבור כמה דקות, רינגו התייצב בחדר האימונים שלהם וברגע שהוא סגר מאחוריו את הדלת, אור בהיר ומסנוור יצא דרך אחד החלונות ומלאכים שרו ממקום כל שהוא וציפורים צייצו והשמיים האפורים הפסיקו להמטיר גשם והשמש זרחה וילדים יצאו החוצה לשחק ועוד כל מיני אלמנטים של שמחה שהעידו מספיק טוב שהארבעה האלה הם השילוב המנצח ללהקה!!!
וכשהחברים לחצו ידיים בפעם הראשונה, מרוב התרגשות אי שם בסין הר געש רדום התעורר והשפריץ לבה לכל עבר.
אז אחרי היכרות קצרה עם בראיין ורינגו, הם התחילו לנגן, ונדמה היה שזה היה הצליל הנכון של שנות השישים. רק..שאף אחד עדיין לא ידע את זה.