ביוגרפיה שכתבתי בעצמי על הביטלס/ חלק ראשון.

פרק ראשון:
פעם אחת, או אולי פעמיים, אני לא כל כך בטוחה…
חיו להם באנגליה עוד בתקופה שהשמות של השנים התחילו ב:" אלף תשע-מאות ו…" ארבעה בחורים שלא ידעו על קיומם של אחד השני.
אבל הם היו בערך באותו גיל וכולם אהבו מוזיקה.
אהה…כן, שכחתי לציין שלכולם היה שיער חום , כולם היו באותו גובה (חוץ מאחד, וזאת תגלו בהמשך, למה אני מגלה לכם הכל בהתחלה!?) אז כמו שאמרתי כולם היו באותו גובה, כולם אהבו לאכול סנדביץ' של גבינה צהובה עם שתי פרוסות עגבניה, ולכולם היו מחושים…
אבל כמה ימים אחרי הלידות שלהם הם עברו ניתוח להסרת המחושים כי האימהות שלהם פחדו שילדים אחרים יצחקו אליהם ולא יזמינו אותם לפעילויות חברתיות אחרי הצהריים.
אבל גם שהם גדלו, תמיד שררה בהם אהבה לחרקים. וזה כלל גם אכילת נמלים בגיל שנתיים אבל זה כבר סיפור אחר..
אז מיד תגלו, קוראי החביבים, שארבעת הנערים האלה היו פחות או יותר ארבעת האנשים כמעת הכי חשובים בעולם!!!
אבל מה לעשות, אחרי ארבעים שנה (בערך כמה שנים אחרי שאתם נולדתם) עשו תחרות ל"ארבעת האנשים החשובים בעולם" אבל ארבעה מדענים שחקרו את תורת הפטריות ברגליים בעת אכילת מלפפונים, ניצחו אותם בנקודה וחצי..
וזה מוביל אותי לעובדה המעצבנת וה"לא פרית" שהולכת ככה ובטח אבא שלכם אמר לכם אותה אולי כמה פעמים בלי שתשימו לב כי שיחקתם במחשב באותו זמן או משהו:" המדע תמיד מנצח את האומנות" או אולי משהו בסגנון "הצד הימני של המוח תמיד גובר בסופו של דבר על הצד השמאלי!" או "המדע תמיד צודק…ותפסיק לאכול ותקשיב רגע למה שאני אומר!!"
אבל בואו נחזור לסיפורינו:
אז ארבעת הבחורים האלה גרו באנגליה וכשאחד מהם (ואולי החשוב מכולם, אולי, לא בטוח..) הגיע לגיל חמש עשרה, הוא רצה להקים להקת רוק אנד רול.
אבל רגע, בואו ואספר לכם עליו במדויק:
לבחור הנחמד הזה יש שם שבטח אתם מכירים ואם לא אז תתביישו לכם ולכו לפינה בלי ארוחת ערב!
ג'ון לנון. ואם הוא היה יהודי בטח היו קוראים לו יונתן לנונביץ' .
והוא התחיל את חיו כתינוק (תתפלאו! אבל יש אנשים שהתחילו את החיים שלהם כשטיח!) וכשהוא גדל, הוא גדל יחד עם הדודה שלו- דודה מימי. ולמה קוראים לה ככה? כי למעשה קוראים לה "קורנליוס" אבל כשג'ון היה קטן הוא לא יחל לבטא את השם הארוך והמסובך הזה וקרא לה מימי.
אבל יום אחד, בגיל שש-עשרה, יצא ג'ון מפתח ביתו ימים ספורים לפני חג המולד למכולת הקרובה לקנות גלידה.
ובדרך חזרה הוא הלך דרך הרחוב העוקף שהוא מעולם לא הלך בו לפני כן וראה על אחת מתיבות הדואר את השם "לנון" כמו שלו!
הוא הסתקרן ודפק על הדלת. אישה ג'ינג'ית עם חיוך ענק ותווי פנים שדומים קצת לג'ון עצמו פתחה את הדלת.
ישירות עם המבט הראשון הם זיהו את הדי. אן. אי של אחד של השני כי לשניהם נזל רוק מהפה, שהיה אותו די. אן. אי!
האישה הזמינה את הנער הצעיר להיכנס ואחרי כמה שיחות הוא גילה שזו היא אימו שנתנה אותו לדודה שלו כשהיה קטן והוא מעולם לא זכה כמעת להכיר. ואחרי כמה טלפונים שהוא ביצע עם מימי, הוא הבין שזאת באמת אימו ולא תעלול של אחד באפריל..
אבל בגלל קשיים כלכליים ובגלל חוסר מקום בדירה כי איזה הומלס אחד התנחל שם לא הסכים לצאת מחדר השינה השני שבבית וגירש אותם מימנו, ג'ון לא יחל להישאר לגור איתה, אבל הוא כן יחל לבקר אצלה!
ואת זה הוא עשה הרבה.
ובזמן שהותו בבית אימו הוא למד לנגן בגיטרה. אמא שלו לימדה אותו לנגן תחילה על בנג'ו, (ובגלל זה היא הוכנסה לרשימת המתמודדים בתחרות "האיש שעשה את הדבר הכי חכם") והסתבר שג'ון הצעיר גילה עניין רב בנגינה בכלי עם ששת המיתרים ויוסי מפתחות הכיוון.
אולי זה היה השיעורים היחידים שהוא גילה בהם עניין כי על בית ספר אין על מה לדבר! הוא הועף מימנו שש פעמים וחזר חמש פעמים דרך הדלת ופעם אחת דרך הארובה.
והוא וחבריו השתוללו וכל המבוגרים הבריטיים הטיפוסיים קראו להם "ברברים" ולפעמים אם היה להם מצב רוח טוב אז "פושטקים" או לפעמים "חוליגנים".
עד מהרה ג'ון רצה להקים להקת רוק אנד רול משל עצמו כמו כל ילד בגילו שרוצה להקים להקת רוק אנד רול כי הוא מתלהב כי הוא יודע לנגן בגיטרה. ובגלל שכמו שאמרו בהתחלה, הוא לא הכיר את שלושת הבחורים האחרים, אז הוא הלך אל חבריו החוליגנים ונתן לכל אחד בלי לשאול קודם, כלי נגינה זול ממשטח כביסה כרעשן או מקל עץ עם חוט בתור הבס או מחבת וסיר פלסטיק של הילדים שנגמלו מחיתולים עם שני ענפים בתור מערכת תופים.
אבל לחברו הכי טוב, סטיוארט סאטקליף, הוא נתן גיטרה אמיתית כי הוא היה החבר הכי טוב שלו, כאילו דא!
אבל הייתה בעיה אחת, סטיוארט לא ידע לנגן בגיטרה! אבל ג'ון התעקש ולימד אותו לנגן. אבל לא כמו ג'ון, סטיוארט היה תלמיד גרוע בשיעורי מוזיקה ונתחיל בכך שהוא החזיק את הגיטרה הפוך וניסה לעשות אקורדים מעל החור של בטן הגיטרה…
אז כמו שאמרנו! ג'ון קרא ללהקה המעפנה שלו "החוצבים" כי בליברפול (העיר שבא הוא גר ו נ.ב. גם שלושת הבחורים האחרים שמייד תשמעו גם אליהם) העבודה הכי נפוצה הייתה לעבוד במחצבה.
ואחרי תקופה קצרה, ה"חוצבים" נהיו איך שהוא פופולארים (אל תשאלו אותי! אני לא הייתי שם!) והם הוזמנו לנגן באיזה פסטיבל צולע שארגנה העירייה. הרי שכולם יודעים שאירועים שהעירייה מארגנת הם עלובים, ואל תגידו לי "העירייה שלנו לא כזאתי!" כי היא כן ואל תתווכחו איתי אפילו בורים חסרי שכל שמאמינים לשטויות של ראש העיר הזקן שלכם כי הוא מחלק לכם סוכריות שמוצמדים אליהם בסיכות שדכן פתקים עם הסיסמאות שלו!
אז איפה הייתי?
אה…כן…..הלהקה המעפנה של ג'ון. רואים!? אל תסיחו את דעתי עוד פעם!
אז הם הופיעו על במה לא מושקעת מקש ובלוקים של עץ וניגנו איזה שיר..
והינה מגיע המתח!!!
באותו אירוע צולע היו היה לו נער שהיה צעיר מג'ון בשנה וזה היה הבחור השני בסדרה! עוד שני קלפים ואתם מקבלים סרייה! ומנצחים ברביעיות, אבל החיים זה לא פיקניק והבא נמשיך בסיפור.
אז לנער קראו פול מקארטני ואם הוא היה אישה אז היו קוראים לו פולה. והיום אתם בטח מכירים אותו כאיש זקן מוצף בקמטי זקנה ושירים נפלאים! והינה הסיפור על איך הוא בכלל נהיה מפורסם.
לא, הוא לא האיש שעושה את התשבצים בעיתון של העירייה הנלוזה שלכם! הוא לא איזה אחד שאין לו חיים! הוא בכלל אחרי ההופעה של ג'ון והמעפנים, סליחה, החוצבים. הלך לאחורי הקלעים וביקש יפה עם סליחה ובבקשה להיצתרף ללהקה של ג'ון.
אבל ג'ון לא הסכים כל כך מהר וביקש מפול שיביא לו בירה. אחרי זה הוא ביקש מימנו שינגן לו קטע בגיטרה שלו.
אז פול לקח ברצון את הגיטרה וכיוון אותה.
ג'ון התרשם מהילד הקטן.
אחר כך הוא ניגן איזה קטע שנקטע באמצע ע"י אחד החברים בלהקה ששאל שאלה מציקה למה הוא מנגן שהגיטרה מופנת לצד שמאל, ופול ענה לו שהוא נולד שמאלי ואז החבר אמר "אהה…" ופול המשיך לנגן.
אחרי השיר, ג'ון מאוד התרשם ואמר לעצמו "הייתי שמח לצרף אותו, הוא עדיף אצלנו מאשר אצל אחרים". אבל אז הוא בטעות אמר את זה בקול רם וככה נהרסה לו התוכנית שהוא תכנן כדי להשאיר את פול במתח.
ואז הלהקה המעפנה של ג'ון צירפה את פול מקארטני לח-בורה שלא'ם וזה אולי הדבר הכי חכם שג'ון לנון עשה בכל חייו, חוץ מלהקים את להקת הרוק אנד רול.
אה..שכחתי לגמרי לספר לכם על פול. אז הינה:
המשפחה של פול הייתה משפחה מאוד מוזיקאלית ובבית שלו תמיד מישהו ניגן בפסנתר. אבא שלו היה נגן חצוצרה והיה גם חלק מלהקת ג'אז, ואמא שלו הייתה מנגנת על חביתה במטבח ושרה בקול של דונלד דאק את ההמנון של צרפת.
כשלג'ון כבר הייתה להקה, פול עוד ישב בחדר הקטן שלו והתאמן על הגיטרה. וזה, דרך אגב, עוד דבר חכם מאוד ששקלו להכניס לתחרות "האיש שעשה את הדבר הכי חכם" אבל בסוף וויתרו כי היו יותר מידי מתמודדים.