ביוגרפיה שכתבתי בעצמי על הביטלס/ חלק אחד עשרה.

פרק אחד עשרה:
את הפרק הזה אני מקדישה אך ורק לתקליט מסוים ושהוא היה שיא ה"ביטלמניה"! האלבום "Help!"
באלבום הזה אפשר כבר לראות שלא היה רק מקרה אחד כמו שקראתם בפרק הקודם. ומלבד זאת, יש כאלו שסבורים שלג'ון סתם שיעמם ולכן הוא כתב את השיר הזה והתקמצן על שם בשבילו. אבל מעשה הסיפור היה כזה:
כשבראיין אפשטיין (האמרגן, זוכרים?) אמר להם שעכשיו יש עוד סרט שהם צריכים לעשות אז ג'ון מיד כתב שיר נושא מאוד צנוע כדי שהתסריטאים לא יבנו להם תסריט מפגר כמו הסרט הקודם שהיה מפגר בגלל השם שלו. אבל ג'ון לא חשב כנראה שהשם הזה יהיה יותר גרוע מקודמו, ואכן, הסרט הזה קיבל את הכינוי "קלישאה חסר תקנה" ובו גם אפשר לראות שהחבר'ה פחות השקיעו בו מאמץ ושיתוף פעולה. (למרות שלקחו אותם לסקי, לאיי הקריבים, לפאב על חשבון ההפקה, בנו להם תפאורת ענק סטייל המחזה "קֶטְסְ", בנו להם תפאורה סופר מושקעת בכללי, הייתה להם בחורה שהייתה צמודה אליהם כל הסרט, הם היו בתוך טנק, הם שיחקו קלפים בארמון בקינגהאם ושום נערה מקרצצת לא רדפה אחריהם!)

זמן קצר אחרי שהסרט יצא לקולנועים, הביטלס קיבלו הזמנה להופיע בהופעת ענק באצטדיון שיי שבאמריקה. אמריקה!!!! מן הסתם שהחבר'ה הטובים לא יכלו לסרב לדבר שכזה וארזו מברשות שיניים, מברשות שיער ומברשות בטעם פיצה למקרה שהאוכל במטוס יהיה זוועתי ונסעו לאמריקה.
בינתיים בניו יורק, האצטדיון הלך והתמלא מרגע לרגע באנשים. אבל רק שתבינו- אני לא יודעת מי הגאון שחשב על לעשות הופעת ענק באצטדיונים, אבל זה גאוני! ומכיוון שלא היו עוד הופעות שכאלה, הביטלס זכו בהערכה ובכבוד לפתוח בחגיגיות את שרשרת ההופעות באצטדיונים שיהיו אחריהם (אחרי שראו שהרעיון עובד מצויין)
ואתם בטח חושבים לעצמכם:" ואוו! איזה כבוד! להופיע בפעם הראשונה בהיסטוריה באצטדיון! איזה יופי!!" אבל למרות שזה היה יפה והכל…תחשבו על מה עובר על ארבעת הבחורים החמודים שלנו!?!?
ראשית, ראיתם את הבגדים הזוועתיים שנתנו להם!? שנית, הלחץ היה נוראי! שלישית, בגלל הרעש של הצרחות של כל הילדות הבוכות והמתעלפות הם לא יכלו לשמוע את עצמם! רביעית, זה היה אוגוסט וזה חֹם מוות!!!!! תאמינו לי שהיה להם מזל שהם לא הופיעו באותו הזמן בטקסס או אריזונה או כל מקום אחר שהוא מדבר…אז בקיצור הפואנטה של המשפט הוא שהם הזיעו כמו סוסים ובטח הדאודורנט שלהם לא יחל לעמוד בזה והתפטר באמצע.
חמישית, לא היה להם מים…
שישית, הם היו צריכים לשיר שניים עשר שירים ובאחרון (I'm down) הם שרו בקושי. פול כבר היה צרוד, ג'ון נטף זיעה, האצבעות של ג'ורג' כבר התעייפו ורק רינגו ישב מאחורה עם התופים ותופף בשאננות. הוא בטח מצא לעצמו סידור (אולי מאוורר מאחורי הראש או צינורות עם מים קפואים בתוך הבגד)
אבל בכל מקרה, את ההופעה הזאת הם עברו בשלום וחוץ מכמה בנות שהתעלפו (על אמת!) וכמה בנות אחרות שיצאו מתחומי המושבים ושיחקו עם השוטרים תופסת, גם שאר ההופעה עברה בשלום.