אור הזרקורים- הקדמה

הקדמה-

מיה נשמה עמוק, לאוויר מאחורי הקלעים היה ריח של לוונדר מאובק, ריח כל כך מוכר, כל כךנוסטלגי.
היא העבירה את קצות אצבעותיה על פני מסך הבמה העבה, עשוי מקטיפה אדומה שהיה פתוח כעט בעוד סמי, מנהל המועדון מציג אותה בפני הנוכחים.
"לזכר ימים עברו," כך החליט סמי לקרוא למופע החד פעמי שלה במועדון שלו, אותו מועדון שבו היא הייתה שרה ומנגנת לפני שנים כה רבות, מועדון שעליו הגיע אדם לילה אחד וגילה אותה, הפך אותה לכוכבת שהיא היום.
"אני זוכר את הימים… הילדה הנחושה שלא וויתרה עד שנתתי לה לעלות על הבמה היא עכשיו כוכבת שמיליוניי אנשים מעריצים," בקולו נשמע גאווה אמיתית. "עכשיו היא חזרה עלינו למופע אחד אחרון לפני סיבוב ההופעות העולמי שלה, קבלו אותה במציאות כפיים, מיה מור!!!" המועדון כולו געש בעוד מחיאות כפיים וצעקות נלהבות נשמעו מכל עבר.
מיה מרחה על פניה חיוך שעליו התאמנה במשך שנים וצעדה על הבמה.
"כל כך כיף להיות פה הערב." חייכה אל קל מעריציה, דוחקת הצידה את המחשבות על הנערה המלצרית שהיא הייתה פעם, זאת שלא וויתרה עד שהבוס שלה נתן לה לעלות על הבמה בפעם הראשונה. היא התרכזה במחיאות הכפיים והתשועות, היא אדם שונה עכשיו.
מילות השיר החדש שלה יצאו מפיה ימלאו את המועדון הקטן, היא אדם שונה עכשיו, אין טעם לחזור לאחור במחשבות על העבר, מחשבות שגוררות אותך למעטה במקום להרים אותך.
היא הרימה את עיניה מישרת את מבטה הכחול אל מעריציה, מלאה בתקווה לספק אותם, מחכה כבר לגמור עם המופע הזה ולהתרחק ככול האפשר מהעיר הזו.
אך כל תקוותיה ושאיפותיה נעלמו קליל כאשר עיניה פגשו בעברה עומד ישר מולה, בקצה החשוך של המועדון.