אוטופיה (או: עונת החרדות)
היינו לאט
בונים עצמנו
מתוך חורבננו הקודם:
משקופיי השבורים היו לך חלונות
ידייך השמוטות-לי קורות תמך
הייתי בונה אותי
כל כולי
רסיסי סיפורייך דבוקים.
והיינו לאט;
אחרי קופסה של מלבורו בגינה;
מניחים עצמנו זה בידו של זה
נזהרים תחילה
לא להכביד
פנייך המחוקות בכף ידי
ידי הסדוקה על לבך
והיינו אוחזים זה את זה
והיינו לאט
בניחותא
לך כוס קפה, לי תה בחלב,
יראים חלומות של עצמאות.
תגובות (1)
סיפור מדהים