רחל

יום אחד, בעודם צועדים בשבילי בית העלמין העתיק של צפת, פסעו יוסף ואליהו בצד מצבה שבורה וקטנה עליה נחרטו המילים "עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר". בחרדת קודש וביראת כבוד, רכן יוסף והניח אבן מראשותיה וניקה את עלי השלכת שכיסוה בשלוות סתיו.
"מי קבורה כאן? שאל אליהו את יוסף.
"זאת מצבתה של רחל, אשר הייתה כמו אימא בשבילי, ובזכותה הנני כאן איתך" ענה לו יוסף.
"מה זאת אומרת שבזכותה אתה כאן?" שאל אליהו.
יוסף התרומם והאיץ את הליכתו, "אתה בטח לא יודע שבין בני האדם מסתובבים מלאכים בני אלמוות כרואים ואינם נראים. לא פעם ולא פעמים ארע שמלאכים התאהבו בבת תמותה. יום אחד, לפני שנים רבות בעיר צפת, שני מלאכים פגשו ברחל והתאהבו בה. אתה מבין, רחל הייתה מדהימה, זיו איקונין של חוה, כל כבודה בת מלך פנימה וקשה היה שלא להישבות בקסמה. המלאכים ביקשו רשות מאלוהים להתגלות בפניה ולהציע לה נישואין ומעבר לחיי אלמוות בעולמות העליונים, כפי שנהוג אצל המלאכים. אלוהים שעה לבקשתם, ואלו התגלו לרחל וניסו לשכנעה להפוך למלאך ולהתעלות מעלה מעל עולם הבשר לעולמות האינסוף. מעולם בן אנוש לא סירב להצעה דומה, שהרי מנעמי גן עדן היא משאלת לבנו, אך למרבה הפלא רחל דחתה את המלאכים בנימוס, היא לא הסכימה לוותר על העולם הזה אך הסכימה להינשא לאחד המלאכים ככל שהוא יהפוך לבן תמותה. אתה מבין, לרחל היו שני אחים קטנים והוריה נפטרו זמן קצר קודם לכן והיא לא הסכימה להשאיר את אחיה בדד."
"מותר לה?" שאל אליהו.
יוסף חייך והמשיך בסיפורו "שני המלאכים היו המומים מעוז רוחה ומעצתה, אך באהבתם נכונו לויתורים. לנוכח אהבה זו אלוהים הסכים לכך שהנבחר מבין שני המלאכים ייהפך לבן תמותה ויחיה כאחד האדם על האדמה בעולמות התחתונים. המלאכים חזרו לרחל וחיזרו אחריה תוך הצעת הצעות שונות ומגוונות- הראשון הציע לה דעת אינסוף, השני הבטיח לה בריאות ואריכות ימים, הראשון דיבר על בן צדיק שיאיר את כל העולם בחכמתו, והשני מנגד בחר לגלות לה את סוד המשיח וזמן התגלותו. אך אף אחת מההצעות לא הטתה את הכף לטובת אף אחד מהם. לפתע הבריק אחד המלאכים ופנה לרחל "הוריך נפטרו לא מזמן, נכון?", "נכון" היא ענתה. "אני אתן לך מתנה שתאפשר לך לדבר עם הוריך וכל נשמה שהיא. זיק נדלק בעיני רחל, הן אביה ואמה נפטרו לא מזמן והם כל כך חסרים לה… " אני מסכימה" אמרה, ועל פניה המאירות עלה חיוך של שמחה ושביעות רצון. אלוקים שהיה עד לדו שיח זה נתן את ברכתו לעניין ותוך ימים ספורים, לאחר שהמלאך סיים את מטלותיו, הוא הפך בן אדם, והזוג האוהב החל בהכנות לחתונה. עד מהרה רחל גילתה שיכולתה לשוחח עם נשמות תחומה לגבולות בית העלמין הישן בצפת וכן יכולת זו תחומה לפרק זמן של שלושים ימים לאחר הפטירה, בזמן שהנשמה עודנה מטיילת בין שמיים וארץ. מאושרת מהזכות שנפלה בחלקה, רחל והמלאך נישאו ועברו לגור בסמיכות לבית העלמין ובילו את זמנם בכתיבת מצבות.
"למה הם כתבו מצבות?" שאל אליהו.
יוסף עצר מלכת, ופנה לאליהו "כי רחל הייתה מדברת עם נשמת המת ושואלת אותו מה ברצונו שיהיה כתוב לו על מצבתו. אחרי הכול מה נשאר בעולם הזה מלבד מצבתך, ומה נכון יותר מלתת למת לקבוע מה תהא מורשתו."
יוסף הרצין ושאל את אליהו " מה אתה היית רוצה שיכתב על מצבתך אליהו?"
אליהו לא ענה מיד, הוא חשב מספר רגעים וענה "פה טמון אליהו בן יורם ועמליה, פעל בכל לבו נפשו ומאודו לתקן את שהיה עליו לתקן".
השתררה שתיקה ארוכה בין יוסף לאליהו, את הדממה קטע יוסף כאשר אמר בחיוך "יישר כח, אתה בטוח?"
חיוך של שביעות רצון עלה על פניו של אליהו לאור תשובתו של יוסף, משל ענה נכון על השאלה, "כן" ענה, "ככל שהדבר נכון".
שניהם צחקו בקול, ומבטה הזועף של זקנה אשר באה להתפלל על קברו של ר' יוסף קארו הופנה לעברם.
"דרך אגב" שאל אליהו, "לא ענית לי מדוע בזכותה אתה כאן?"
יוסף הגיע למצבה שעליה עמל מזה כמה ימים, עצר מלכת והתיישב למול האבן הקרה תוך שהוא מוציא את כלי עבודתו והשיב "בילדותי הורי נפטרו וחברי הקהילה מצאו לנכון להורות לרחל שתאמץ אותי ותגדל אותי. רחל כבר הייתה אלמנה וטיפלה בי כאילו הייתי בנה. אתה מבין, לרחל ולמלאך לא היו ילדים ואני הייתי הדבר הקרוב ביותר לילד שאי פעם היה לה, כשהרגישה שמתקרבים ימים לעלות לעולמות העליונים קראה לי לחדרה , ספרה לי את הסיפור הזה שסיפרתי לך כרגע והעבירה לי את מתנתה.