סיפורה של לטיפה הילדה

סיפורה של הילדה לטיפה

הסיפור של לטיפה התרחש בקהיר שבמצרים.

במשפחה קשת יום שהאב היה מפרנס יחיד ובדוחק רב פירנס את משפחתו.
הוא עבד כרכב בכרכרה לסיורי תיירים ברחובות קהיר.
לטיפה היתה כבת עשר כאשר אביה נהרג בתאונה והשאיר את משפחתו ללא מקור פרנסה.
היתה היא הגדולה בין חמישה ילדים קטנים, הקטן כבן שנתיים,

ואם שלא יצאה מעולם מפתח ביתה , ובהריון.

אז החיים שלה התהפכו.
יום אחד נכנס לביתם איש לבוש בהידור רב ואמר לאמה-
ראיתי את הבת הגדולה שלך ואני רוצה להציע לך עסקה, ומה העסקה?
שאלה האם, אני אקח אותה אלי,אלמד אותה מקצוע ,
בינתיים אני אשלם לכם סכום יפה שיספיק למחיתכם.
אתה רוצה לקנות את הבת שלי? ענתה האם בהלם.
במילים אחרות,כן, תראי,יש לך עוד כמה ילדים קטנים ואני רואה שעוד אחד בדרך,
אין לך בעל שיפרנס אותך ואת הילדים,זה לא עדיף לך מלקבץ נדבות ברחובות?
בלית ברירה,נאלצה האם להסכים איתו. היא קיבלה את ההצעה שלו…
מסר לה מעטפה מלאה כסף ואמר לה שבעוד שנה הוא יביא לה עוד מעטפה,
כך במשך כמה שנים.
ללטיפה לא היתה ברירה והיא הלכה עם האיש.
הוא הביא אותה אל ביתו,קנה לה שמלות יפות להתחיל להביא לה מורות הביתה,
לריקוד ולמוסיקה,לטיפוח החן ולנימוסים והליכות.
כך במשך שנתיים ואז קרא לה ואמר לה:
תקשיבי, לטיפה, השקעתי בך הרבה כסף, הגיע הזמן שאני אתחיל

להרויח ולהחזיר לעצמי את ההשקעה,

אני לא מבינה, ענתה לטיפה,איך אני אחזיר לך כסף ואין לי?
את תתחילי לעבוד, מהיום תתחילי לרקוד במועדון לילה.

כך, נאלצה לטיפה לפרנס את משפחתה,
מריקודי בטן במועדון הדרך היתה קצרה לנערת ליווי ולזנות.

הוא התחיל להביא לה לקוחות וביקש שתשעשע אותם,
הוא הצמיד לה נערת ליווי מיומנת שתלמד אותה את המקצוע העתיק,
כך היא הפכה לזונת צמרת.
האיש המשיך להעביר לאמה מעטפות עם כסף אך כל שנה הפחית מהסכום עד שאחרי חמש שנים הפסיק לגמרי.
חמש שנים נוספות עבדה עבורו לטיפה ואפילו לירה אחת לא קיבלה.

יום אחד הגיע אליה לקוח חדש, מוסא, הוא התאהב בה והיה מוכן אפילו להינשא לה,

אך האיש שקנה אותה לא הסכים לשחרר אותה,
הגיש חשבון של כמה אלפי לירות הוצאות ואמר-
ברגע שכל הכסף הזה יוחזר אלי את תשוחררי.

לטיפה התחילה לבכות ושאלה אותו-
ומה עם כל הכסף שהרוחת ממני במשך כל השנים האלה?
מפה לשם היא החליטה ביחד עם מוסה לפנות לשופט.
כל אחד אמר את טענותיו באוזני השופט , לאחר ששמע השופט את שני הצדדים ,
ביקש לחשוב ואמר להם לחזור אליו למחרת בבוק לשמוע את פסק דינו.
לטיפה נאלצה ללכת לעבוד גם באותו ערב, קודם הופעה במועדון לילה כמידי לילה ואחר כך עם לקוחות,

לקוח אחרי לקוח באו והלכו, רק לפנות בוקר חזרה לחדר שלה כשהיא תשושה לגמרי.

התקלחה היטב, ישנה כשעתיים והלכה יחד עם מוסה חזרה לשופט.
השופט חמל על הנערה שנאלצה בעל כורחה לעבוד בזנות ועכשיו יש לה הזדמנות לשקם את חייה חשב ופסק:
"לטיפה סיימה לשלם את חובה והיא משוחררת מלעבוד אצל האיש שקנה אותה.
שלח אותה לדרכה עם ברכת הצלחה.
מוסה חיכה לה בקוצר רוח וישר לקח אותה לקאדי וזה השיא אותם,
על אף הדיבורים עליו מפי משפחתו וחבריו שניסו להניא אותו מצעד זה..
בינתיים האחים של לטיפה התחילו לעבוד מעט ויכלו איך שהוא לכלכל את המשפחה שלהם.
לטיפה קנתה לאמא שלה מכונת תפירה מתנה והיא התחילה לתפור בגדים לאנשים וכך עזרה גם היא.
המצב השתפר , לטיפה היתה מאושרת ואסירת תודה למוסא ואהבה אותו מאד."
מוסא לא הזכיר לה מעולם את עברה, אהב וכיבד אותה תמיד.
נולדו להם ילדים והם חיו באושר עד שיבה טובה.