לא היה לו זמן ולא היה לו אכפת….

נווד אחד חזר ממסעו, בדרכו הוא עבר ביער, מביט על השמים האפלוליים שמעליו. עוד מעט ירד הערב, חשב לעצמו. הוא ידע שהוא חייב להספיק להגיע לביתו לפני רדת החשכה.
הוא המשיך בטיולו ביער, במשך הזמן הוא ראה שעודנו ממשיך להתקדם, אך סופו של היער לא נראה למרחק. הוא לא הבין, הוא עבר ביער הזה כבר עשרות פעמים, ומעולם זה לא קרה לו.
לפתע נשמעו צרחות, חזקות וצורמות, מהסוג שעוברות לך בשתי האוזניים ומשאירות בך רושם חזק. הנווד לא הבין את פשר הצרחות, הן הגיעו מדרום. לא היה לו זמן ולא היה לו אכפת אז הוא לא הלך לבדוק אם קרה למישהו משהו ואם הוא יכול לעזור.
בהמשך הדרך פגש אישה זקנה, היא ביקשה ממנו עזרה בסחיבת משאותיה לביתה.
לא היה לו זמן ולא היה לו אכפת אז הוא סירב.
הוא המשיך בדרכו, החשכה סגרה עליו. הוא הקים מדורה קטנה והבעיר בה ענף שמצא.
הוא המשיך בדרכו שעה ארוכה, לאחר מכן נעצר. "לא יכול להיות!", חשב, "הייתי אמור לצאת מהיער מזמן, הוא לא כזה ארוך!".
הוא החליט להמשיך ללכת, הרי מה יש לו עוד לעשות. בהמשך הדרך ראה על הקרקע גוזל קטן, שורק וצווח לאמו שבוודאי נמצאת על אחד העצים הקרובים.
לא היה לו זמן ולא היה לו אכפת אז הוא לא בירר היכן אמו של הגוזל ולא ניסה לעזור לו.
הוא המשיך ללכת, שם לב שהאפלה רק הולכת וסוגרת עליו, ושהיער לא נגמר.
הוא עדיין לא הבין מדוע הוא לא הגיע כבר מחוץ ליער, לא היה לו זמן ולא היה לא אכפת אז הוא פשוט המשיך ללכת.
בסופו של דבר פגש דוב, הדוב החל לרדוף אחריו. אישה צעירה עברה במקום.
"בבקשה! עזרי לי!", צעק אליה הנווד.
"היו צרחות, לא היה לך זמן ולא היה אכפת לך אז המשכת בדרכך, האישה הזקנה שפגשת, לא היה לך זמן ולא היה לא אכפת, לכן לא עזרת לה בסחיבת משאותיה לביתה. הגוזל שהיה על הקרקע, מנסה לשוב אל אמו, לא היה לך זמן ולא היה לך אכפת אז המשכת בדרכך. לא ביררת מדוע אינך יוצא מהיער כי לא היה לך זמן ולא היה לך אכפת. כעת, כשאתה בצרה, אינך מבין?
היער היה ממשיך וממשיך להתארך עד שהיית עוזר למישהו. בגלל שלא עזרת לאף אחד, למה לי לעזור לך?", השיבה האישה.
לא היה לה זמן, ולא היה לה אכפת, אז היא המשיכה בדרכה ונתנה לדוב להמשיך לרדוף אחרי הנווד.