יוסף- איש הגאולה.

יוסף, היה הוא איש תמים,
איש דתי היה, רגיש וחמים.
כשעולה השחר, יוסף קם ראשון,
משקים הוא בבוקר, כשאני רוצה עוד לישון.

כל בוקר יוסף היה אוכל,
מציץ לבחוץ לראות מה השכן שלו עולל,
היה הוא זורק את שאריות העוף לחתולים,
וכך גם היה פותר את בעית החילולים.

כשאנשים פוגשים אותו, זוהרות עיניו,
מתחרט על מעשיו כל אחד שגנב,
אין ספק שיוסף הוא איש תמים,
אביו קרא לו כך כדי שיוסיף לו בנים.

היה הוא יושב לו בנחת ביתו,
היה מקשיב לאדם ופותר בעיתו,
יוסף היה פותר כל בעיה נוראית,
פתר הוא אפילו קוביה הונגרית.

אך מה הוא המפתח לכל הסיפור,
איך יוסף פותר ומגיע לשיפור?
אף אחד לא העז מעולם לשאול,
לפחות אף אחד שהפין שלו נימול.

יום אחד קם אליהו בן הולל,
והחליט לשים סוף לסיפור האומלל.
הגיע לביתו של יוסף האיש הטוב,
דפק על דלתו ונזכר בגידי גוב.

הגיע בכעס, אליהו בן הולל,
צעק הוא חזק על יוסף האומלל,
אמר לו בכעס: "מה הוא סודך",
"איך בעיות אתה פותר מהר כל-כך?!"

אמר יוסף, איש דתי ותמים:
"הסוד הוא פשוט, בני החמים"
אנשים רבים מכל העולם,
רובם צינים וכותבים שטיות כמו כולם.

"הסוד הוא לסלוח, בני התמים"
"לא משנה מה האדם אומר,
כל עוד ליבו טהור וחמים"
אז שימו לב לפני שסתם אתם שופטים.