שופט הצדק והאמת

מסופר על זקן שנדד בעולם כנווד,
עד שלא נשאר בכיסו מטבע אחד.
הוא הסתובב בין הדוכנים ברחוב,
והבחין בדוכן לחם טרי קרוב.
בדרך כלל הוא היה ישר והוגן,
אך באותו הרגע הוא חשב מהבטן,
הוא ניסה לחטוף לחם ולרוץ רחוק,
אך לצערו נתפס בידי אוכפי החוק.

הנווד הובל בפני השופט,
גדול אנשי הצדק והאמת.
היה לשופט מצב רוח לא נחמד,
ועל כן דן את הגנב למוות מיד.
אך צריך להקפיד על חוקי המדינה,
ולאפשר לנידון בקשה אחרונה.

אז הנווד אמר שיש לו משאלה,
והוא מקווה שזו לא טרחה גדולה.
יש ל זרע שכשטומנים אותו נס קורה,
צומח מיד עץ גדול, ירוק, מלא ופורה.
אך זה בתנאי שהטומן הוא אדם ישר,
שמעולם לא רימה או גנב איזה דבר.
והוא יהיה לפני מותו קצת שמח,
אם יראה את העץ הקסום צומח.

השופט התחייב לתת את שהתבקש,
וזה חייב להתבצע לפני החלת העונש.
אבל עכשיו יש להקשות,
מי יזרע את עץ הפלאות?
הנווד לא יוכל לזרוע את זרעו שאהב,
כי למרבה הצער הוא פשע וגנב.
אבל היה לו רעיון גאוני:
"אולי תזרע אתה אדוני?
הרי שופט צדק מכובד שכמותך,
ודאי נהגתה בצדק בכל דרכיך."

השופט הביט על הזרע מפוחד,
ודאי זה לא יצמח בידי מקבל שוחד!
אז הדיין הצהיר שישמח לעזור,
אבל לא בא לו להתלכלך ולחפור.
אולי מישהו אחר בכל הממלכה
ישמח לבצע בעצמו את המלאכה.
אז השופט הציע את הזרע הנהדר,
לשר הצבא, שר החצר ושר האוצר.
אך כל אחד מצא לו אמתלה,
למה לא לבצע את המטלה.

וכך עבר הגרעין בין אנשי הארמון,
למצוא זורע פוטנציאלי ישר והגון.
אבל כל אדם שהתחננו אליו מאוד,
התחמק ואמר: "לא בא לי לעבוד.
לא שעוללתי פשע נורא, חס וחלילה,
אבל אני צריך להתכונן לאירוע הלילה.".
אפילו המלך הצדיק עד מאוד,
סירב לקבל על עצמו את הכבוד.

לאחר חיפוש ארוך שנמשך שבועות,
לקחו את הגנב שישמע את התוצאות.
הציבוהו בפני השופט כליל הצדק,
אך גם מעט נבוך עם קצת סומק.
"ניסינו למלא את משאלתך, אני מתנצל,
ואי אפשר להעניש עם רצונך מתקבל.
אבל כמה שזה נשמע רע,
לא מצאנו מי שיטמון את הזרע.
למרבה הצער אין לי כל ברירה,
לא אוכל להענישך על העבירה."