דברי ימי בת-ים

דברי ימי בת-ים

האימפריה הבת-ימית הגדולה (ברוסית: (Великая Бат-Ямская Империя הייתה יישות פוליטית שתחילתה במאה העשרים לספירה הנוצרית, וסופה בפלישת השבטים הבוכרים בסוף המאה ה-24.
היסטוריונים תוהים כיצד הפכה בת-ים, שהייתה בתחילת המאה ה-21 עיר קטנה במדינת ישראל, לאימפריה הגדולה בהיסטוריה האנושית, בתוך תקופת תהליכים פנימיים סבוכים שנמשכו קרוב למאתיים שנים.
איננו יודעים רבות על בת-ים בתקופת הדמוקרטיה (демократия) של נתניהו, ולמעשה רוב החוקרים נשענים על השערות ותיאוריות לגבי החיים היומיומיים בבת-ים החשוכה של אותם ימים. נראה שבעניינים פוליטיים, אזרחי בת-ים מעולם לא התיימרו להיות אבירי הדמוקרטיה, ואת זה ניתן להסיק מראשי העיר והממשלה שהם בחרו. לבת ים במאה ה-21 היה שריף (шериф), שאחז בסמכות נרחבת (полномочие) , ומעליו ראש עיר (мэр) עם סמכות נרחבת עוד יותר. בעיריית בת-ים היו טריבונים רבים, שדאגו לממשל האדמיניסטרטיבי של האימפריה בימי התהוותה.
לא שרדו הרבה כתבים מאותם ימים, ולפיכך זאת מעין חידה היסטורית כיצד התנתקה בת-ים בהדרגה ממדינת ישראל, בהמשך אף כבשה אותה, ולבסוף הגיעה במסע הכיבושים שלה עד יפן במזרח וארצות הברית של אמריקה במערב.

אטימולוגיה
נראה ששמה הקדום של בת-ים לקוח דווקא מעברית, ומשמעותו "עיר שבה ים" (Город с морем).

דמוגרפיה
הדמוגרפיה כללה, מן הסתם, סלאבים רבים שמקורם במזרח אירופה ולהם קשר רופף ליהדות, חרוצים לעבודה, ונוהגים להתלונן רבות על חיי היומיום בזמנם. נראה שעיסוקם בעבודה (работа) היה אובססיבי, ואולי אף דתי במובן מסוים. הסלאבים, שכאמור יישבו את שני השלישים הדרומיים של האי (אז בת-ים הייתה אי), נקראו בתחילת אותה תקופה "עולי חבר העמים" ודתם הקדמונית הייתה עבודה, בעוד שבצפון שגבל ביפו, חיו ערבים, שלפני הכיבוש הבת-ימי הגדול היו אזרחי ישראל. ערבים אלה זכו לאזרחות בת-ימית מלאה (гражданство) החל מימי הקיסר אלכס השני ב-2098.

השקיעה
בחצי השני של המאה ה-24, תקפו שבטים ברבריים את האימפריה הבת-ימית והחלו לאכול שטחים ממנה. בת-ים כבר נהייתה מנוונת עד אז, וסבלה משחיתות, בוגדנות וחוסר מוטיבציה בשורות הצבא והמנגנונים הממשלתיים שלה. המלך הבוכרי נחור השביעי (Нахор VII) שיגר את ההתקפה הסופית על האימפריה ב- 2095, שגרמה לנפילת האימפריה ושקיעת התרבות בעולם המיושב לעוד שנים רבות שיבואו אחר כך.