לעולם לא תיהי לבדך

"פיגוע ליד היישוב קרני שומרון. ערבים ירו וזרקו אבנים על רכב ישראלי. חייל שהיה באזור החל לירות על מיידי האבנים ונפגע בראשו מאבן. כוח צבאי עצר את מיידי האבנים-חמישה צעירים ערביים.
אמבולנס הגיע ופינה את החייל שנפצע אנוש. הזוג שנסע באותו- שני מתנחלים דתיים נהרגו מפציעותיהם. זהותם של הזוג עוד לא הותר לפרסום"
הודיע קריין החדשות.
"זה ממש קרוב!" נבהלתי. "כמה עוד פיגועים אפשר?! זה העשירי השבוע!" אמרתי בכעס
"עוד אמהות שכולות. עוד יתומים. עוד משפחה שהתפרקה"לחשה יערה חברתי
"עידו!" קראתי בבהלה.
עידו אחי הקטן סובל מהתקפי חרדה ויש לו טראומה מפיגוע בו הוא היה.
התקשרתי מהר הבייתה. אף אחד לא ענה.
נבהלתי. גוש חרדה התחיל להתגבש בבטני.
עידו לבד בבית. אם יקרה לו משהו אף אחד לא יהיה שם לעזור לו. ההורים שלי נסעו לפגוש חברים בקרני שומרון. אחי הקטנים הלכו לחברים אני נסעתי ליקיר אל יערה ועידו נותר לבדו.
התקשרתי שוב. הוא ענה. נשמתי בהקלה
"עידו אתה בסדר?" שאלתי אותו. ברקע החדשות המשיכו לנגן. "זהות הזוג הותרה לפרסום" שמעתי את הקריין. רציתי לדעת מי היו הזוג אבל אביה של יערה כיבה את הטלוויזיה
"יהלי אמא ואבא בקרני שומרון! " עידו קרא בבהלה
"כן אני יודעת. כנראה שהם לא יצליחו לחזור היום הבייתה. בטח חסמו את הכביש זמנית."
"אני לא רוצה להישאר לבד!" עידו יבב בפחד
"אל תדאג. אני אבקש מאבא של יערה שיחזיר אותי"
"טוב. אני מחכה לך" עידו ניתק
"שלומי תוכל להחזיר אותי הבייתה? אח שלי מפחד להיות לבד…" ביקשתי
"לא. היום לא תחזרי הבייתה."אמר שלומי
"אבל עידו לבד. ויש לו התקפי חרדה!"
"אני יודע. סבתא שלך בדרך אליו"
"אבל סבתא גרה בהרצליה. למה שהיא תבוא לרבבה? " התפלאתי
" יהלי יש לך שיחה" דנה אמה של יערה אמרה לי והושיטה לי את הטלפון שלה
"יהלי? זו סבתא. אל תחזרי היום הבייתה"
"מה? למה?" לא הבנתי
"תישארי אצל יערה. " פקדה סבתא
"אבל סבתא למה?" שאלתי. אבל לא שמעתי את תשובתה. קיבלתי הודעה בוואטצפ .
תמונה של החדשות בynet.
שמותיהם ופרטיהם של הזוג שנרצחו.
קראתי את השמות- איילה ועופר.
הרגשתי רצון להקיא. אני מכירה אותם.
"לעולם לא תיהי לבדך" אבא פעם אמר לי.
אבל עכשיו אני לבד.
עופר ואיילה.
אלה ההורים שלי