חיוך מטומטם

בין בגדים משומשים אשר ערומים לפי סוגי סטייל וצבעים אני מדבר עם האנשים שאת גורלם אני לא רוצה, אבל אני בכל זאת שם, צעיר.

בין דיבורי סתם, אני מספר על עצמי והם מדברים בין עצמם שלא פלא שהוא כאן צעיר, הוא לא בעל גורל נעלך, בסך הכל חונה לשנייה.

הגורל שלי קבוע מראש במוחי, הוא פשוט מאוד מבחינתי הוא כמו גזע של עץ אשר כיוונו רק למעלה אך השאלה לאן ילכו הצאצאים.

גורלם הוא של עץ שגזעו עייף והם הפירות הרקובים, שבעזרתם ניתן להצמיח עץ חדש, הזדמנות חדשה.

אך הם לא רואים זאת, מבחינתם הם חיים, השאלות ברקע, מוחם מתעלם, מה שמשאיר חיוך מטומטם על פניהם, חיוך אמיתי.