זוהרה המופקרת מופיעה במלחמת העצמאות

זה היה בתקופת מלחמת העצמאות. הרב בן אדרת שהיה רב בבית כנסת נצח ישראל של עולי איזמיר, מילא שקים של חול ברחוב יפו, נגד ההפגזות של הליגיונרים, יחד עם חבר שלו אברם כהן, היה חמסין. כולם היו צמאים אבל אף אחד לא רצה לקפוץ הבייתה להביא מים, פחדו מההפגזות.
פתאום הופיעה משום מקום בחורה צעירה עם שמלה לבנה, היא אמרה: "אתם צמאים?" הם לא הספיקו לענות מיד הוציאה משום מקום ג'רה של מים ונתנה להם לשתות. אברם כהן והרב שתו לרוויה, המים היו טובים. אברם שהיה אז בן חמישים הסתכל בה ואמר: "מאיפה את מוכרת לי" אמרה: "אני גרה ברחוב יואל משה סלומון בנחלת שבעה" וגם הוסיפה מספר דירה.

שאלו אותה איך קוראים לה ואמרה זוהרה. הרב בן אדרת ביקש מאברם שילך לזוהרה הזו יגיד לה תודה על המעשה היפה שעשתה וגם נתן לו קצת כסף, שישלם עבור החסד. אברם עצמו היה סקרן כי הבחורה הייתה מוכרת לו מאוד מאוד. וככה בהזדמנות הראשונה הוא הלך ודפק על הדלת של הבית ברחוב יואל משה סלומון, כי רצה לומר תודה על המעשה הטוב. דפק ודפק ואף אחד לא ענה "אין קול ואין עונה".

פתאום הדלת נפתחה, הוא נכנס לבית מלא קורי עכביש ואבק. הוא נדהם. כשאברם שיצא משם השכנה ראתה אותו ושאלה מה הוא מחפש אמר: "זוהרה לא גרה כאן?" אמרה: "כן אבל היא נפטרה לפני הרבה שנים, בתקופה של התורכים.

אתה בטח לא רוצה לדעת מה היא הייתה, מיסכניקה" וירקה לרצפה.

אברם נדהם, זאת הייתה זוהרה המופקרת. אותה זוהרה שהרב וידאל אנג'ל ציווה עליה לעזוב את ירושלים והיא עשתה כמו שהוא ביקש. כן, אז הוא היה ילד, וראה אותה עוזבת את העיר. היא מתה כבר שנים. והופיעה שוב.