הספד לשמעון פרס ז"ל

אין לי תמונה איתו, לא הכרתי אותו בכלל, הוא לא שמע עלי מעולם ועדיין אני מעריכה אותו כל כך! ולא רק במותו, זה רק תירוץ עלוב להוקיר בן אדם שאנשים מכנים אותו ''הספד''. נכון, אני לא יודעת כמעט כלום על פועלי חייו הארוכים, ויכול להיות שאם אני אחקור על תפקידיו כפוליטיקאי אני לא אוהב מה שאגלה. אבל, הוא היה הנשיא של כולנו! סמל מימי בן גוריון. זכר אחרון שהעם נאחז בו מהתקופה ההיא אותה תקופה שאומרים עליה ''ימים טובים יותר'' ימים של קיבוץ ושיתוף פעולה של לראות נערה יפה עם שתי צמות בשדה ולדקלם לה שירים. אני לא אגיד איזה מן איש הוא היה כי אני לא ממקורביו. בשבילי הוא היה סמל וחיקוי מוצלח, פוליטיקאי לא מושחת אין עוד כאלה, עכשיו באמת. האבא של ישראל, גאווה ישראלית אמיתית. צבר ציוני. אני בערך כמו שישית מחייו, הוא עבר כל כך הרבה, ראה. היה צריך לסבול את כל מלחמות ישראל, לפקד לרוב. לנחם ולהיות שם בכל משבר מדיני, דיפלומטיה בינלאומית ופוליטיקה מכוערת. הוא היה הסמל לחיי נצח. השיר שאני הכי אוהבת הוא ''ישראלי'' ואתה בפזמון שלו, הדבר הכי ישראלי שיש לנו, אפילו יותר מפלאפל! כי לנו היה את שמעון פרס. אני יודעת שחלמת בגדול והגשמת בגדול, כן אתה שם בשמיים או בארון כל אחד ואמונתו, יכול להיות שאתה מביט עלי כותבת את זה. אולי אפילו מתרגש. הלוואי ויכולתי להיות נוכחת מחר בהלוויה שלך, לחלוק לך כבוד אחרון לפני שתיקבר במקום של הגדולים, במקומך. אתה השראה לכל העולם, לכל חלום, לכל ילד. איש שלום ולא כולם יסכימו איתי אבל זה בסדר. רק תנוח על משכבך בשלום, תביט באיטיות על מעשיך הרבים ותתגאה בכל שנייה, לפחות אנחנו נביט כי אתה נחרטת על דפי ההיסטוריה שלנו, ללא אגו אלא מיתוך אמונה. וזה ההספד שלי אלייך.