ארץ רחוקה מאד

היו הייתה ארץ רחוקה מאד. רחוקה כל כך, שהיה צריך להקיף את כדור הארץ פעמיים כדי להגיע אליה. נוסף על זה שהארץ הייתה רחוקה, אותה ארץ ספציפית, שהיא הייתה גם במקרה אי, הייתה הפוכה לגמרי.
הכל היה בה הפוך בארץ הרחוקה וההפוכה, הכל היה בה הפוך וגם רחוק. נייר הטואלט גולגל לצד השני, ואפילו שהורידו את המים באסלה, מערבולת המים פנתה נגד כיוון השעון. נוסף על עניין השירותים, באותה ארץ הפוכה ורחוקה גם השמש שקעה בכיוון ההפוך, וזרחה בים, אפילו אם מישהו היה נמצא בצדו השני של האי.
באותה ארץ רחוקה מאד, והכל כל הפוכה, היו דמויות רבות. מוזרות יש האומרים, אך המתבונן באמת רואה, שלא הן המוזרות. אותן דמויות, שאיש לא ידע לאמוד על אם אנושיות הן או לא, היו בכל רחבי הארץ הרחוקה. מעשיהן, היו נראים מוזרים מאד לעין הזרה המתבוננת במוזרות האופיינית לעין זרה. היו הן קמות מוקדם בבוקר, רק בשביל לנוח. קמות כל כך מוקדם, שהשמש ההפוכה עוד לא הספיקה לשפשף את עיניה הקורנות.
אותן דמויות היו שותות שיכר לשובע, ואוכלות בשר לרוויה. היו רובצות בזיעת אפיים על חול הים החמים בסמוך לגלים המתנפצים על החול הרטוב. היו הן מתאמצות לתפוס את גלי השלווה המעיקים.
היה ממש נראה, שלאותן דמויות, הספק אנושיות, ממש לא היה אכפת משאר העולם ואיך נהג, כאילו היה אכפת להן רק מעצמן. היה אכפת להן רק מעצמן, בדרך שהיא כל כך לא אנוכית.
לעולם לא ראתה העין הזרה, דמעה בעיני אותן דמויות, מעולם לא ראתה כעס, ומעולם לא ראתה העין הזרה ייאוש.
יום אחד, הגיע אותו איש בעל העין הזרה לארץ הרחוקה. תחילה, הכל הוא עשה בדרכו שלו- הוא הלך נגד כיוון התנועה, הוא קם בשעה שהיה רגיל, שתה את השיכר שלו לרוויה בשעה הקבועה ששתה, ואכל את בשרו בתאווה לשובע בדיוק בשעת הצהריים, ממש כשהשמש ההפוכה הייתה באמצע השמיים התכולים, וכך לא הייתה הפוכה כלל.
אותו זמן שהלך האיש בעל העין הזרה על חוף הים, לא הצליח להבין, איך אפשר להתאמץ כל כך לחיות חיים שלווים כל כך, ואז זה הכה בו לפתע: כל כך קל לחיות את החיים המוכרים, כל כך קל לחשוב, שבעצם צריך להתאמץ ולהזיע, לסבול וללמוד בפרך, רק כדי להמשיך לסבול. אין הוא סבר שאיי פעם יחשוב שכל מלאכה, בשביל לעשותה בשלמותה, היא מצריכה מאמץ רב, אפילו אם זה רק לשבת על החוף ולהינות מצווחות השחפים, כי הרי אין זה טרוויאלי להצליח להנות יום אחרי יום, מתענוגות החיים.

ותודה לבן הרפר.