אל אלוהים

ובא היום, ובו נפגשו כל האלוהים שבכל הדתות למשתה חגיגי אשר נערך בגרמי שמיים. השולחן ערוך ומסודר, והנה הארוחה והמשקאות מוגשים וכל אל ואלה היושבים בשולחן אוכלים בשמחה ושותים בשמחה רבה יותר. לאחר מספר מכובד של כוסות נקטר באדיבות האלים היווניים שבשולחן קם האל דיוניסוס, אל היין היווני, "אין כמו האלים היווניים." הוא אמר בחדווה, "לחיינו!" הרים עוד כוסית ושתה. לאחר התרומם מכיסאו אל השמש המצרי והחל שואל בשכרות מוחלטת, "ולמה אתה חושב שאתם הכי טובים?" אמר, "אנחנו נעלים מכם במידות רבות, מי-דות ר-בות." הוא חזר ואמר באיטיות. "ומה גורם לך לחשוב כך?" אמר זאוס שקם בחרון אף מכיסאו, "הסתכל על עצמך, אתה עלוב ואילו אנו, האלים היוונים, עצומים בכוחנו!" "עלוב?" קם ח'ונסו, אל הירח המצרי ממקומו, "בלום את פיך! ולא, תחוש את נחת זרועי!" עיניו נצצו באש יוקדת. שתי קבוצות האלים, היוונים והמצריים החלו צועקים גסויות אחד על השני ובשיא המריבה נשמע לפתע קולו של יהוה, האל היהודי, "די לכם לריב." אמר, "והרי כולם יודעים שאני הוא היחיד והעליון ביותר מכל האלים!" "עם כל האיסורים שאתה מטיל עליהם אני מתפלא שהם עוד לא עזבו אותך." אמר שין, האל הסיני. "ואתה חושב שאתה יותר טוב, אני מבין?" השיב לו יהוה. "אני לא חושב, אני יודע." השיב שין. ובזמן שאלו התחילו לריב עוד ויכוחים, צעקות וריבים התפתחו, מאלי המאיה מול האלים הנורדיים ועד לאלי הפלישתים כנגד האלים הרומיים. ולבסוף, מריבה שיכלה להמשך עד עוד אלפי נצחים נפסקה כשכל הנוכחים במשתה הפנו ראשם לראש השולחן לנוכח צחוק היסטרי ומתגלגל של לא אחר מהשטן בכבודו ובעצמו, "ועל מה אתה צוחק, יצור נתעב?" שאל אותו אחד האלים. "והרי שאתם רבים מי האל או קבוצת האלים הכי מוצלחת כשאני, השטן הוא הישות הכי מוצלחת בחדר." "ומה גורם לך לחשוב כך?" שאלו אותו האלים. "אם תרד לארץ ותשאל אדם מדת יוונית אם הוא מכיר את יהוה מהדת היהודית, לא יהיה לו מושג, ואם תשאל מישהו מהדת המצרית אם הוא מכיר את אודין מהדת הנורדית, הוא יהיה תם לנוכח שאלתך, כמו גם אם תשאל אדם מהדת היהודית אם הוא שמע על שין מהדת הסינית הוא לא ידע לענות." "ואיך כל הסיפורים הללו על אנשים פשוטים תורמים לטענה שלך?" שאלו האלים. "כי די להזכיר בפני כל אחד מאותם אנשים פשוטים את השטן.." אמר בהשתהות, "וכולם כבר יודעים במי מדובר."