עיני האמת פרק 6 – לא כל הנוצץ, זהב הוא

אברהם שאף שאיפה ארוכה מהמקטרת שלו ונשף אותה לאחר כמה רגעים. כשהסתכלתי עליו נראה כאילו הוא נמצא במאין מאבק פנימי כל שהוא. לאחר זמן מה, שכבר סבלנותי החלה לפקוע ונראה כאילו העולם כולו עומד מלכת, התחיל אברהם את סיפורו. "כדי שתוכל להבין מי אתה, קודם כול תדע מאיפה באת ומה מקורך. בנוסף, עליך להכיר את הנסיבות שאני מאמין גרמו לכך שאנחנו יושבים כאן, ליד המדורה ומדברים. כי הרי לזקנים שלנו יש אמרה חשובה האומרת שמי לא לומד מעברו, סופו לחזור עליו, ותאמין לי, אינני רוצה שמאורעות עליהם אספר לך יקרו שוב".

"עליך להבין שרבים מהדברים שאספר לך עברו מאב לבנו, מאם לבתה לאורך הדורות ויכול להיות שכמה מהפרטים בסיפור יכולים להישמע לך מופרכים. אתה שאלת באיזו ארץ אתה נמצא, ובכן, אתה נמצא בארץ נשכחת משם ולב, ארץ שכפי שאתה רואה היא רק צל של גדולתה. סיפורנו מתחיל לפני שנים רבות משאוכל לספור, בתקופה ההיא הארץ שאתה רואה לפניך הייתה שונה בתכלית ממה שעיניך רואות. בתקופה ההיא, שמה של הארץ היה קולונה והיא הייתה האדירה מהארצות שהיו ויהיו. הארץ הייתה ארץ חלב ודבש, שתושביה חיו שנים תחת שלטון שושלת מלכים אשר שלטה בחוכמה וטוב לב. שושלת המלכים שלטה שנים מתוך עיר הבירה האדירה למירה שהייתה עיר כפי שאף עיר לא הייתה לפניה ואף לא תהיה אחריה. חומות אדירות הקיפו אותה מכול צדדיה וההר השחור המפורסם גבל לה. בנוסף, העיר הייתה גם עיר נמל חשובה מאד באותה תקופה ומי שהגיע אליה היה מוקסם מעושר הסחורות והפריטים האקזוטיים והמוזרים אותה היה ניתן לרכוש בשוק. אולם החפץ היקר ביותר באותה תקופה היה תכשיט כסף פשוט משובץ בשני אבני אודם לא גדולות בשם "עיני האמת".

הסיבה לכך שהתכשיט היה יקר מפז הייתה היכולת המופלאה שלו לגרום למי שלובש אותו לראות את האמת כפי שהיא וזו הסיבה לשמו. שושלת המלכים השתמשה שנים בתכשיט כדי להחליט החלטות חשובותו לשפוט משפט צדק. היות והתכשיט היה יקר מפז, שמירתו הוטלה על קבוצת עלית של שומרים שהייתה ידועה רק בשם "המגנים". תפקידה של קבוצה זו היה להגן על התכשיט היקר ועל מי שלבש אותו באותה תקופה. כך עברו השנים והתכשיט עבר מאב לבנו ומאם לביתה והממלכה פרחה.

לאחר כמה שנים, יצא המלך הצעיר טריניאן לציד ביערות שהקיפו את למירה. טריניאן היה מלך צעיר שעלה למלוכה רק שנה לפני כן לאחר שאביו, טרוי, נפטר במפתיע. לטריניאן הצעיר היה שם של פוחז ואוהב שמלות שרבים חשבו שייקח עוד שנים רבות לפני שיוכל לקחת את כתרו של אביו. היות וטריניאן היה שליטה של קולונה, הוא היה חייב לשאת איתו את "עיני האמת" לכל מקום ובשל כך הוא זכה גם להגנה מפי "המגינים". באותו יום, טריניאן החליט לצאת ולצוד חזיר בר ענקי אשר גרם לבעיות לאיכרים. תוך כדי המרדף, התרחק טריניאן מקבוצת השומרים שלו ולא שאה לצעקותיהם שיחכה להם ולא יתרחק. כה עז היה רצונו להרוג את חזיר הבר עד שהוא לא שם לב שהוא מעמיק יותר ויותר אל תוך היער העבה עד שלבסוף הוא איבד את דרכו ואת עקבותיו של חזיר הבר. בייאושו, החל לחפש את דרכו חזרה אל מלוויו שלפתע מצא את עצמו בקרחת יער גדולה. במרכזה הייתה בקתה קטנה שעשן הסתלסל מהארובה שלה. רבה הייתה הקלתו של טרניאן והוא ניגש ודפק על הדלת. את הדלת פתחה אישה מבוגרת ולאחר מבט קצר אמרה למלך "טריניאן, מלך קולונה, ברוך הבא, ציפיתי לבואך". טריניאן ההמום שאל אותה. "מי את? וכיצד את יודעת את שמי?". הזקנה הסתכלה עליו במבט בוחן ואמרה "שמי הוא רוזה ואני ידועה בתור המלמדת הזקנה וזהו תפקידי לדעת מי הם האנשים…"

בשלב זה עצרתי את אברהם ושאלתי כלא מאמין למשמע אוזני "איך אמרת שקוראים לזקנה?" אברהם הסתכל עלי ואמר "רוזה עכשיו תשב בשקט ותן לי לסיים את הסיפור". ואני שצינה החלה לאחוז בעצמותי, עטפתי את עצמי בכמה שמיכות והמשכתי להקשיב לסיפורו של אברהם, עדיין לא מבין האם רוזה, עליה הוא דיבר היא אותה רוזה הזקנה, שלימדה את אחותי ואותי. אברהם המשיך את סיפורו.

"ובכן, טריניאן ההמום נכנס לביתה של רוזה והתיישב מול השולחן ואכל בשמחה את הארוחה אותה רוזה הציע לו בטוב ליבה. לאחר שסיים את ארוחתו החלו לשוחח ושיחתם נמשכה שעות ארוכות עד שטריניאן שכח שהוא המלך ויש אנשים הדואגים לביטחונו. שנפל הערב, הציע רוזה לטרניאן ללון בביתה והבטיחה לו שהוא יהיה בטוח מכל רע ושהיא תיקח אותו לדרך הראשית דבר ראשון על הבוקר. טריניאן העייף קיבל את הצעתה של רוזה ונשאר ללון בביתה.

בבוקר למחרת התעורר טריניאן ופתאום מצא את עצמו ישן באמצע היער שרק בגדיו לגופו וסוסו לא נראה לעין. לחרדתו גילה ש"עיני האמת" לא נמצא איתו. אימה אחזה בטריניאן כי לפתע הבין איזה אסון המיט עליו ועל ארצו. הוא החל לחפש את הבקתה של רוזה ואת סוסו ולאחר כמה שעות התייאש והחל להסתובב ביער מבלי לחשוב או לדעת לאיפה הוא הולך.

לאחר כמה ימים, מצאו אותו שומריו עייף, רעב חולה וכנראה גם הוזה. הם החישו אותו במהירות בחזרה לטירה שם טובי הרופאים מכל רחבי הממלכה ראו אותו. כל הרופאים הסכימו על דבר אחד, מבחינה פיזית, המלך היה בריא, רוחו הייתה הבעיה, נראה כאילו סגור בתוך עצמו ופעמים היו מוצאים אותו יושב ובואה שעות על נקודה אחת. כך מצבו היה כמה שנים.

בזמן מחלתו, ראש השרים שלו, למונד, לקח לידו את ניהול הממלכה. אולם למונד היה איש מדון ובצע אשר חמד את האוצרות של הממלכה לעצמו. יותר מכול חמד למונד את "עיני האמת" ושגילה מה קרה החליט כי חבורת פושעים היא זאת שתקפה את המלך וגנבה את התכשיט היקר ולכן החליט להוציא צו מלכותי אשר קבע שכל מי שיודע מה עלה בגורל התכשיט היקר, חייב לספק את המידע לשלטונות אחרת יוצא להורג. הצו המלכותי הגיע בהפתעה רבה למרבית תושביה של הממלכה, הרי הפשע מוגר לפני שנים רבות ולא יתכן שישנם קבוצות שודדים אשר אף אחד לא שמע עליהם. אולם טעותו החמורה ביותר של למונד הייתה העובדה שהוא סיפר לעם למעשה שהאוצר הגדול ביותר נעלם דבר שגם להרגשת ייאוש וחוסר אונים בקרב העם. למונד לא לקח בחשבון את העוצמה והחשיבות העצומה שיש לתכשיט היקר בקרב העם וכמה רק עצם קיומו שמר על השקט והסדר.

מהר מאד החלו להגיע שמועות על חילוקי דעות בין איכרים שנגרמו במעשי רצח שוד וביזה. אולם הדבר החמור ביותר שקרה היה שאנשים החלו למסור עדויות כזב על שכניהם על כך שהם יודעים מה קרה לתכשיט ולא סיפרו לשלטונות. ובהתאם לחוק החדש שלמונד קבע, הוצאו להורג אנשים חפים מפשע אשר לא יכלו להוכיח את חפותם בבית המשפט. כך הידרדרה הארץ עד שלאחר כמה שנים, מלחמות החלו לפרוץ בין מחוזות שכנים על אדמה, מלחמות אשר החמירו עד למלחמת אזרחים שלמה בה אף אחד לא יודע על מה הוא נלחם.

לאחר כמה שנים של מלחמות, החל לפתע מצבו של טריניאן להשתפר עד שיום אחד, בזמן בדיקת הרופא הרגילה שלו. החל המלך פתאום לשאול שאלות את הרופא ונראה כאילו הוא מתעורר מחלום. כשהרגיש יותר טוב ולמד מה קרה בזמן מחלתו, הוא כל כך כעס עד שהחליט להוציא להורג את כל השרים שלו. במקביל החל לאסוף צבא אדיר והחל במלאכת השקטת הסדר. שנה לאחר שהחלים, הצליח המלך לסיים את כל המלחמות ולהשליט את הסדר. לאורך כל השנה הזאת, שלח המלך שליחים, רבים מקבוצת "המגנים" לתור אל תוך היער בחיפוש אחר רוזה הזקנה. אף אחד משליחיו לא מצא אותה. לבסוף, החליט טריניאן לצאת ולחפש בעצמו את רוזה הזקנה. הוא הגיע ליער באותה נקודה שהוא זכר שהוא נכנס אליך והחל לחפשה".

בשלב זה אברהם פנה אלי ואמר "ובכן, כבר מאוחר ואני עייף המשיך את סיפורי מחר". ואני שכבר הייתי מרותק לסיפורו, התאכזבתי אולם לא התווכחתי איתו כי עייפות החלה גם לתת את אותותיה בי. התכרבלתי בשמיכות שלי ומהר מאד נפלתי לשינה טרופה בא שוב החלומות על העיר האדירה. להפתעתי גיליתי שאני מזהה את העיר כקולונה ושתיאוריו של אברהם לא התקרבו לתיאור העיר עצמה. בחלומי, הפעם, לא שמעתי את זעקות כל שהם, של אחותי ואני אולם הייתי מוכן להישבע שאני רואה דמות של אדם העומדת על קצה המגדל הגבוה ביותר ומסתכלת אל האופק.