תליון הנשמות. הצצה לפרק ה'! :)

תשחררו את הבחורים לביתם." רבים מן הגברים הביטו במריה בזלזול, מגחכים.
"תנו לי לעבור!" הרימה את קולם, קולות הגיחוכים גברו. היא ניסתה להסיט את הגברים מדרכה, אך אלו עמדו נטועים כמו עצים,
"חזרי לביתך אישה, לכי שטפי את הכלים!" מריה לא הקדישה תשומת לב רקה מידי אל דבריהם המזלזלים של הגברים, היא ניסתה להגיע אל הבמה הקטנה שניצבה ברחבה בכפר, עליה עמדו משמר הממלכה, עוטים מדים וסוסים גבוהים עמדו לידהם. הם קראו בשמות, ונתנו לכל אדם שקראו בשמו קלף נייר.
היא הצליחה בסופו של דבר להתקרב לבמה, היא צעקה שיקשיבו לה אך לאף אחד לא היה איכפת.
"אנא הקשיבו לי!" היא עלתה על הבמה, כולם קראו בקריאות תדהמה, איזה אומץ יש לבחורה הזאת. המפקד נתן בה מבט ישיר,
"שכחת את מקומך אישה."
"שלחו את הגברים לביתם!" המפקד החל אט- אט לצחוק, ואחריו כל השאר.
"תעשי לי טובה, יש לי יום ארוך, חזרי לביתך, או שאאלץ לעשות זאת בכוח." פקד, אך מריה לא עשתה כדבריו.
"הצבא הכי חזק שבעולם לא יוכל להביס את אדון האופל, עלינו לציית לנבואה, לגורל! שהאלים הקדושים הפקידו בידינו!" היא עמדה מול המפקד, שיערה השחור הארוך מתנופף ברוח,
"האלים שלך, לא שלי. שומרים קחו אותה, אין לי זמן לליצנים, עלינו לצאת בלילה!" שני גברים אחזו בזרועותיה של מריה,
"חכו!" קרא בחור שהיה לבוש במדים אדומים ומכנסיים חומות שהונסו למגפיים כהות יותר. מריה הביטה בחרב שהייתה תלויה באבנט שעליו.
"בואו נשמע מה יש לה להגיד." מריה הביטה בגבר, וחייכה לו בהכרת תודה, אך פניו נשארו חתומות.
"אין לנו לזמן לזה ארת'ור…" אמר המפקד עם הקול המחוספס, פניו מלאות בזיפים לבנים ואפורים, גופו היא רחב ומפותח מאוד. המפקד חיבב את ארת'ור, שלקח אותו תחת חסותו מאז כשהיה קטן, והיה מלמד אותו אומנויות לחימה. רק ארת'ור היה מסוגל לעשות דברים שאחרים לא העזו, כמו להמרות את פי המפקד.
"זה לא ייקח יותר מחמש דקות." השיב.
הגברים שיחררו את מריה מאחיזתם. מריה שפשה את ידיה בכאב. היא פסעה אל עבר ארת'ור והמפקד שעמדו זה לצד זה. היא הרימה את ידיה המחוספסות וחשפה כתף עדינה ושחומה, היא העבירה את שיערה לצד השני. כל הגברים הביטו בה בדריכות, מהופנטים, בהחלט לילדה הזאת יש אומץ וגם חוצפה!
"זה- היא הצביעה על הציור החרוט על כתפה
– הגורל. הגורל סימן אותי, וכנראה שגם עוד שלושה אחרים לפי הנבואה. רק אנחנו נוכל להשיב את העולם לקדמותו, לימי השקט והשלווה."
"זה מגוחך." פלט גבר גבוהה בעל שיער חום בהיר, הוא היה גבר נאה.
"זה מה שאמרת גם על הנבואה הראשונה איירון, ובפעם הזאת אן זכור לי נכון, טעית." אמר ארת'ור, מביט בריכוז בכתפה של מריה.
"המפקד, אינך מאמין לשטויות האלה, נגייס צבא שילחם בצבאות האופל, צבא של גברים- הוא העביר מבט מלגלג לאורך מריה- אישה לא צריכה להילחם בחזית."
"רוצה להתערב על זה? אני לוקחת את כולם כאן בהליכה." אמרה מריה בהרמת גבה.
"שקט!" צעק המפקד.
"אם מה שאת אומרת אכן נכון, נצטרך ללכת למלך. אסור לנו להתנגד לגורל."