תליון הנשמות פרק ט' חלק א. תגיבו 3>

הספינה עגנה על החוף, אנשים שחומי עור התרוצצו מפה לשם, מעמיסים חפצים ופורקים סחורות.
סאם ירד לאט מן הספינה, הביט בארץ הזרה לו, רק הרגע באמת קלט שהוא עזב את ארצו, עזב את ביתו…ואין לו מושג מתי הוא עומד לחזור.
האנשים הביטו בהם בעויינות כאילו באו לפגוע בהם, מיד סר ארת'ור בירך אותם לשלום והתחיל לפתוח עמהם בדברים.
"שלום אנשי גרונד, לשלום באנו, אין ברצוננו להזיק, לכבוש ולאיים עליכם." התושבים עדין לא נראו מרוצים…לפתע באו כמה אנשים, כנראה משמר המלכה…
סאם הצליח לשמוע כמה משפטים מן הוויכוח הסוער שהיה בינהם,
'ניקח אותם אל המלכה והיא תחליט מה לעשות בהם…'
'אסור לקחת אותם אל הארמון! בשם כל האלים הקדושים ייתכן שהם מרגלים!'
"נעשה הכול כדי לזכות באמונכם." ארת'ור אמר, הם הביטו בו בחשדנות אך בכל זאת הסיכמו לקחתם אל תוך האיי כשהם כבולים בחבלים ומובלים על ידם אל תוך תהי הסוהר.
"ממש תוכנית מצוינת…" מלמל סאם אל עבר ארת'ור.
"זאת הייתה הדרך היחידה לזכות באמונם, אז תפסיק לרטון כמו פרד!" סאם השתתק כי לא היה לו משהו טוב להגיד.

אדריאנה הביטה באדמה, ראשה היה מוחבא על ידי הברדס שכל כך רצתה להסיר, אך ארת'ור התעקש שתלבש אותו כי הם לא מספיק סומכים על האנשים הללו ולחייה צפוייה סכנה והוא ממש לא עומד לקחת את הסיכון. לא רק זאת, היא הייתה צריכה לצעוד צמוד אליו, אפשר לחשוב שמישהו עומד לחטוף אותה בכל רגע נתון, אך היא הקשיבה לדבריו כי ידעה שאוליי דבריו הם טיפשות מוחלטת אך ייתכן שיש בהם קצת מן האמת…לפחות יכלה להתרחק מסאם למעט זמן…
הם הובלו באגרסיביות, כל אני האיי התבוננו בהם בבלבול ובסקרנות.
"ארת'ור?" ארת'ור הפנה אליה את מבטו,
"כן נסיכה?" שאל.
"אמרת שאסור לסמוך על האנשים הללו…אז איך אתה בטוח שהם ישחררו אותנו בכדי לדבר אל המלכה אם בכלל?" הוא הביט לצדדים לבדוק שאף אדם לא רצוי שמוע את דבריהם ואז אמר בלחישה מסתורית,
"יש לי תוכנית…"
"ומהי?" שאלה בכמיהה. הוא חייך חיוך מתגרה אך לא פצה את פיו,
"ובכן?" חיוכו רק התרחב,
'הוא באמת נהנה לראות אותי סובלת!'
"הוו…רוצה לשחק משחקים?" הוא רק הזיז את כתפיו בתנועה לא מחייבת,
"אני אוריד את הברדס…" היא אמרה בטון מתגרה ומאיים כאחד…הוא הביט בה בחדות,
"אל תעשי את זה!, אמר בנימה צינית,
'הוא לועג לי!' פניה האדימו מרוב זעם,
"אני באמת אעשה את זה…" ניסתה להחדיר לנימתה קצת חוזקה,
"ואיך בדיוק?" שאל,
"מה זאת אומרת?" לא הבינה…
"ידייך קשורות." היא הסמיקה עוד יותר מבושה.