תליון הנשמות פרק ז הצצה והודעה 3>

אנשיייםםםם בע"ה אני מפרסמת את כל הפרק ב11:00 או לפני אז לא לפספס!

הינה הצצה :*

"תאכלי." אמר אדמונד, בפנים קשוחות, גורר קערת אורז לרגליה של קריסטל שישבה על המזרן.
קריסטל הרחיקה ממנה את הקערה כמעט מיד.
"לא הייתי עושה את זה." זרק לה.
"הם צריכים אותי, אין להם סיכוי בלעדיי." היא הביטה בלהט בעיניו האפורות.
"מה גורם לך להרגיש כל כך בעלת ערך מכשפה?" שאל בזלזול.
"אני לא מכשפה." הוא פלט צחקוק כלא מאמין.
"משהגעת לכאן יצרת רק צרות, אני בהחלט מבין את החלטת המלך. להשאיר אותך פה ולא לשלוח אותך עם כל המשלחת בספינה." היא התרוממה מן המזרן מתקדמת לעברו בכעס,
"צרות?! אני הזהרתי אתכם ולא הקשבתם! רק בזכותי אתם יודעים כיצד אפשר לנצח את כוחות האופל! ואתם נותנים לי להירקב כאן בתא המזופת הזה?!" הוא הביט בה ללא אומר.
"לא יעזור לך להיות גיבורה, תאכלי את האוכל אחרת יחלשו כוחותייך ובאמת לא תוכלי לעשות דבר."
היא לא חזרה לשבת, ובטח שלא נגעה בקערת האורז,
"אתם…בני אדם עלובים, מקשיבים לכל מה שיש למלך לומר, הולכים אחריו כמו עיוורים בלי לנסות לחשוב לרגע קט בהגיון."
"ההגיון שלי אומר להקשיב למלך, ולא למכשפה." השליך בה, עיניה רשפו כעט.
"אתם עוד תצטערו, וכשתצטרכו אותי…אני כבר לא אעזור לכם." הוא שוב חייך בחוסר אכפתיות.