מעשיות מטבח | פאי תפוחים

הילד הקטן בעל עיני השקד נאחז בשיש של שידת המטבח. "אמא," הוא אמר. "אמא, אני רוצה
להגיע אל פאי התפוחים". אמא לא הייתה בבית. מסכן הילד, לבדו. הוא יספיק להגיע לפאי עד
שהיא תחזור, נכון? ואם לא, היא תעזור לו..נכון? 'אני כל כך כל כך רוצה את פאי התפוחים' חשב
בלבו. הוא החל לדמיין את הטעם הסוכרי המשכר ורוטב התפוחים החם והביתי שבטוח יגלוש לו
על הסנטר. ועוד בשילוב הבצק הפריך ו..יאאם. זה באמת נראה כמו חלום, פאי תפוחים כל כך מושלם,
אבל אז הילד התחיל לחשוש. מה עם הבצק התקשה, ורוטב התפוחים התקרר, והכול לא מושלם
כמו שחשב? הכול יכול להישבר. במה יש לו להיאחז? מה הוא אמור לרצות, עכשיו?
ואז, אמא הגיעה הביתה. "שלום חמוד," אמרה וליטפה את ראשו. "אמא, אני מאוד רוצה את פאי
התפוחים- בבקשה, הוא נמצא ממש קרוב, ואני לא מגיע.." אמא חייכה חיוך גומות. "אני אתן לך
פרוסה, פרוסה דקה, שלא תגמור הכול בבת אחת..ואז לא יישאר, ותהיה עצוב. אבל אל תדאג,
אני אתן לך פרוסות קטנות עד שתגדל ותגבה, ותגיע לשיש לבד, ותדע כבר באיזה גודל צריכה
להיות הפרוסה שלך.." הילד הביט בה בתמיהה, אבל הבנה מסוימת. "אבל אמא, מתי כשאני
אגדל, איך אני אדע באיזה גודל הפרוסה צריכה להיות?" שאל. "אתה תדע, בבוא היום.."

והשאלה הנשאלת היא: כמה זמן עוגה תמימה יכולה להישאר על שיש?! ילד, תקשיב. תקח
כיסא מהמטבח, תעמוד עליו, ואתה מגיע לפאי! מוסר ההשכל הוא: אל תקשיב לעצות הפסיכולוגיות
מאנשים, אלא פשוט תחשוב בהיגיון. תודה באמת!!