שומרי החלומות 8

"גברתי", אמר הנער השחרחר בכבוד. גבו היה שפוף, ועיניו הביעו כניעה מוחלטת. ראשו הציץ בחשש אל עבר הנערה היפהפייה שישבה מולו. גבה היה זקוף ברשמיות, ושפתיה היו נתונות בחיוך מפחיד, אשר חשף את שיניה הצחורות. "האם את בטוחה שהתוכנית תעבוד לפי התכנית?" הוסיף ומיהר להשפיל את ראשו שנית. הנערה הביטה בו במבט בוחן. לאחר שהחליטה שלא ניסה לפקפק או ללגלג בה, ענתה בשקט
"אין ספק. כוחותיי גדולים יותר מאי- פעם, עכשיו כאשר סוף סוף הצלחתי לגרום לעולם לשקוע בשינה. זמן כה רב חיפשתי את מקור התעוררות של בני האדם, ועכשיו, כשגיליתי שאלה ניק ופרי, וכלאתי אותם- סיכויי לנצח בטוחים. ניק ופרי גוועים בכלוב לאט לאט, ובני האדם נופלים כמו זבובים לשנתם העמוקה. בקרוב, כולם ישקעו בה, וניק ופרי ימותו. העולם כולו יהיה שלי, וכוחי האבוד מלפני מיליוני שנים יחזור במלואו. כך אוכל להישאר- טוב, הגזמתי בדברי" אמרה לפתע. מבטה החולמני השתנה חזרה למראה הרגיל והמנוכר שלה. היא לא צריכה לפרט כך את כל מחשבותיה בפני הנער. הוא בסך הכול משרת. היא אפילו לא טרחה לבקר שנית אצל ניק ופרי. הרי מה כבר יוכלו לעשות? אמנם לא הכירה היטב את כוחם, אך ידעה שכל שיכלו לעשות הוא להעיר אנשים. נכון?, שאלה את עצמה לרגע בחשש. לא, לא אתן להם להציב בי חשש. אך לפתע מחשבה משונה עלתה במוחה. לא, הם אינם יכולים לתקשר עם האנשים הערים. חשבה בבוז. אך מה אם כן? הפחד נבט בתוכה. איך לא חשבה על כך?
—————————————————————————————————————–
ניק ופרי כבר יכלו לנשום בהקלה. הם הזהירו את העשרה מפני סכנות, רק למקרה שנערת השינה תגלה על כוחם. אבל היא לא הופיעה יותר! העשרה יגיעו אל ההר, יתקשרו בקלות איתם, ואם האגדות נכונות- אולי אפילו יוכלו לשגר את עצמם אל החלום של ניק ופרי. ואז…. יחד הם יוכלו למצוא פתרון איך להעיר אותם. טוב, כשחושבים על זה, זו היא תוכנית מטורפת. חשבה פרי. אבל היא לא יכלה להתיר לעצמה לחשוב מחשבות מדכאות שכאלה. הם יפתרו את הבעיה יחד, ונערת השינה תנוצח. אבל בטנה של פרי גאתה בחשש כששמעה רשרוש בין השיחים, רשרוש מוכר משום מה. והיא ידעה בדיוק למה. ניק לרגע ירה בה מבט מודאג, כשהנערה יצאה שוב מבין השיחים. היא השתנתה מאז שיחתם האחרונה. נראתה… חזקה יותר. "ניק ופרי" צקצקה בלשונה. "אתם. הסתרתם ממני את הפרט הקטן והחשוב הזה. תקשרתם עם הערים. איני יודעת כיצד עשיתם זאת, אבל זה יפסק. חיילי כבר בדרך אל עולמם של בני האדם, ואתם- טוב, לעולם לא תראו אותם יותר. אני לא יודעת מה ניסיתם להשיג בכך שתובילו אותם אל ההר הזה, אבל תהיו בטוחים שהשליחים שלי מסוגלים להריח ריח אדם ער מצוין, וכלי המשחק הקטנים שלכם ימותו במהירות" אמרה בחיוך קר ומלא ביטחון. "בדיוק כמוכם" הוסיפה בשלווה, ופנתה חזרה לשיחים. ניק ופרי רק יכלו לעמוד המומים, ולהביט בה הולכת.
הם אבודים. כולם.

—————————————————————————————————————–
"קים!" צעק פיטר כשראה את אחותו נופלת בצרחה אל הרצפה. איך לא שם לב שהצל התקרב אליה כל כך? האשים את עצמו. על רגלה הופיע סימן אדום ענק, כמו כוויה. היא התפתלה בכאב כאשר כל הקבוצה רכנה לעברה. "תסתכלו על הצלים שמתחת לרגליכם! אני חושב שאלה היצורים שפגעו בקים" אמר סאם מן הצד, וכולם הפנו את ראשיהם אל הרצפה, בזמן שצעדו בהיסוס אל עבר קים. פיטר רץ ביניהם, והתיישב במהירות ליד קים. זו אינה חיה. איך חיה תגרום לנזק שכזה? הוא ניסה להיזכר בשיעורי הרפואה שלמד. סאם מיהר לידו ושלף מתיקו קרם. "קח", אמר. "זה לכוויות", והושיט לעברו קופסה שקופה וקטנה מלאה בקרם לבן וסמיך. פיטר העיף בו מבט של הכרת תודה, ומיהר למרוח את המשחה על רגלה של קים, שזעקה בכאב. מעברו השני נשמעה עוד צעקה, ומייק הביט בידו בחרדה, ממצמץ במהירות בעיניו. פיטר ידע שהוא מנסה להסתיר את דמעותיו. אנחנו חייבים להלחם ביצורים האלה, חשב, כשחבש את רגלה של קים. כולם התאספו במהירות ליד מייק, ולילי שפכה על ידו מים במהירות. הצללים שהתאספו לרגע סביב מייק התרחקו. אוליביה ואוליבר מיררו בבכי, וגם התינוקת, קייט, התעוררה בידיה של לילי ופתחה בבכי. המולה השתררה, כל כמה שניות צעקה חדשה. מייק רץ אל עבר אחד העצים ושלף בידו השנייה שלא נפגעה חתיכת ענף גדול. הוא קירב אותו אל עבר האוויר שמעל הצל הקרוב אליו, והטיח אותו בו. דבר לא קרה, חוץ מצעקה שנפלטה מצידו של מייק, כשכתפו נעשתה אדומה. לפתע הרגיש פיטר מגע צורב בגבו, והוא קם במהירות מהרצפה עליה רכן. הצל נראה כאילו סימן את פיטר כמטרה, מפני שהתקדם אליו במהירות. לפיטר לא נותרה ברירה אלא להרים את אחותו, לאחוז בה בידיו, ולרוץ ביחד איתה. עוד צריבה ברגל. אף אחד לא יכל לעזור לו, כולם עסוקים ברדיפה אחר הצלים, שנראו תחילה כבודדים, אך הצטרפו אל הקבוצה לאט לאט עוד ועוד. קים עדיין הייתה לפותה בידיו, ובינתיים כבר הספיקה לאבד את הכרתה. אני לא יכול יותר, הוא חשב בתשישות. המלחמה הזו הייתה חסרת סיכוי. הם לא היו מיומנים בלחימה, והיצורים היו כבלתי מנוצחים. הפחד תפס בכולם כשההבנה הכתה גם בהם. בדיוק כשעמד לקרוס על הרצפה, נזכר פיטר. היצורים כאילו מקרבים אלינו אש. כשלילי שפכה מים, הם התפזרו מהאזור מיד. האם יכול להיות שזהו הפיתרון? פיטר ידע שעליו לפעול מהר. צל הופיע ליד כל אחד מחברי הקבוצה, שכעת רק ברחו בבעתה. הוא כשל לעברם, ושפך מעל הצלים מים. הוא יכל לשמוע מעין רוח חדה נושבת, כמו צעקה אילמת, והחלק שבו פגע בצל כאילו התמוסס. פיטר כבר עשה אחד ועוד אחד. "שפכו מים! הם מתמוססים ברגע שאנחנו שופכים עליהם מים!" צרח מבעד להמולה. מרטין שלף בקבוק מים גדול והניף אותו בפרעות לכל מקום. רף פתחה את תיקה, ושפכה את כל תכולת הבקבוק מסביבה. פיטר בדיוק עמד לפתוח גם את הבקבוק שלו, ולשפוך אותו על כל סביבתה של קים, לאחר שהניח אותה בזהירות על הרצפה בכדי לשפוך מים, כשהרגיש מגע רותח על חזהו. הוא לא הספיק לצעוק, כי עיניו כבר נעשו שחורות וכבדות.
—————————————————————————————————————–
רף הייתה עסוקה בלשפוך כמה שיותר מים על הצלים שסביבה. באחת הפעמים, כששפכה מים על אחד הצלים, היא גם ראתה ממטר מים אחר נופל עליו, והביטה לעבר מרטין שמולה. הם חייכו אחד לשני לרגע, חיוך קטן ומריר, ומרטין קרץ אליה בידידות. מרטין התחבא יחד עם אוליבר מאחורי עץ, ורף חששה מאוד לחייהם. הם לא בכושר מספיק טוב בכדי לברוח מן היצורים, ואם ישימו לב אליהם, זה עלול להיות נורא. מייק עמד ליד העץ כשומר, ושפך מים על כל צל שהתקרב. נראה שכשהבין מרטין שהיצורים מנוצחים על ידי מים, יצא מהעץ בכדי לעזור. אוליביה הייתה על כתפיו של סאם, מתיזה מים בכל מקום. רף יכלה לראות את ההקלה בעיניו של מרטין כשהביט באוליביה הישובה בבטחה על סאם. נראה כי היצורים יכולים להגיע עד גובה מסוים, כמו בני אדם רגילים, וסאם בעצמו היה גבוה. המצב היה יכול להיות משעשע, אילולא הסיטואציה המחרידה. רף הייתה מבועתת. היצורים הפחידו אותה כל כך, והיא התקשה לפעול כראוי. כוויה התנוססה על לחיה, והיא הייתה צריכה להתאמץ שלא לבכות. עיניה כבר היו לחות, והיא ידעה שכל עוד היצורים חיים, סיכוייה לקבל עוד כוויה גבוהים. היא ראתה מזווית עינה שלילי ניסתה לגונן בגופה על קייט, והצמידה אותה ככל יכולתה אל חזה, תוך כדי שהיא משתדלת להשפריץ מים על הקרחת מדי פעם. פתאום ראתה רף צל מתקרב מאחורי גבה של לילי. "לילי!" צעקה באימה, רצה אליה, ושפכה חלק נכבד מבקבוקה על הצל שהתכונן לתקוף מאחוריה. לילי המופתעת הסתובבה לאחור, וכשהבינה מה קרה, חיבקה במהירות את רף. "תודה לך", אמרה בחיוך. "אין בעיה. אנחנו כמו משפחה עכשיו. במשפחה דואגים אחד לשני", השיבה בחיוך. רף קברה את הדאגה לכולם, והתמקדה בהישרדותה שלה. קודם אנחנו צריכים לחסל את כל היצורים האלו, אחר כך אלך אליהם, חשבה, כשהדאגה עדיין מקננת בליבה. לפתע, רגעים ספורים לפני שהצליחו למוסס את כל היצורים, קרס פיטר על הרצפה. הדאגה הגיע אליה בגלים חזקים עוד יותר. קים שכבה על הרצפה וצעקה בפחד אל עבר פיטר. העולם כאילו עבר להילוך איטי. רף נטשה את הבקבוק שלה ורצה אל עבר הנער השכוב על הרצפה. היא רכנה מעליו, ושפכה את כל שארית תכולת הבקבוק האחר שהיה בתיקה על חזהו האדום. חולצתו, או לפחות מה שנשאר ממנה, כאילו הותכה, ושלפוחיות החלו להופיע על החור שנשאר במרכז החזה. קים התקרבה לעברם בצליעה-זחילה, לאחר שקמה ממקומה, וכולם מיהרו אליו גם כן. היא יכלה לראות שסאם צלע לעברו כשכוויה דומה לשל קים מתנוססת על רגלו, ואוליבר לא הפסיק לבכות ולצרוח כשסבו הרים אותו, משום שחלק מזרועו נכוותה. האזור תחת עינו של מרטין היה נפוח ואדום, . והוא נראה תשוש. מסכן, חשבה רף בעצב. הוא מבוגר יותר מכולנו, ועליו להתמודד עם דברים כאלה… מצבה של לילי היה העגום ביותר. היא הייתה כה עסוקה בשמירה על בתה, שמרפקה היה אדום לגמרי, ברכה רעדה, ושערה היה חרוך אף הוא, אבל נראה כי זה לא היה אכפת לה. רף רק ראתה הקלה על פניה, והניחה שזה משום שהיא הצליחה לגונן על קייט כראוי. פתאום הרגישה רף פרץ של הערכה כלפי האישה הצעירה, ששמרה על שפיותה למרות הסכנה הגדולה שנשקפה לבתה. כולם התיישבו באיטיות והחלו לטפל האחד בשני. נראה שחוץ מקים ופיטר, אף אחד לא איבד את הכרתו. היצורים אמנם היו מסוכנים להחריד, אך מהירותם לא הייתה הצד החזק שלהם, ואם יכלה לראות אותם, רף הייתה יכולה להישבע שיראו מגושמים. זה היה מזלם, משום שאילולא זאת, ממזמן היו משיגים אותם ואולי אפילו הורגים אותם. קים שפכה על פיטר מן המים שהיו בבקבוקה, ומרחה עליו את המשחה של סאם, שעכשיו חולקה בין כולם. רף התקרבה אל עבר פיטר, ומרחה למייק משחה על כתפו וידיו האדומות, והוא מרח משחה על מותנה. לילי שפכה מים על רגלו של סאם, תוך כדי שנענעה בזהירות את קייט, שנרגעה בסופו של דבר מן צרחותיה, ומרטין חבש, או לפחות ניסה, את זרועו של אוליבר חרף זעקותיו. הפחד כבר בעבע בבטנה של רף כמו מים רותחים, והיא יכלה לראות את הדאגה בעיניהם של כולם.
לו רק כל זה לא היה קורה.