שומרי החלומות 1 הקדמה

מי שרואה את זה- שיעזור לנו. אנחנו תקועים בחלום שלנו. אתם, האנשים הנותרים, אתם חייבים לעזור.
אנחנו ניק ופרי קיפר, שומרי החלומות. אנחנו אחראים להעביר אתכם בקלות בחזרה מהחלום למציאות בזמן הנכון והרצוי. אינכם יכולים לראותנו, או לשמוע אותנו, אך אנחנו יכולים לראות ולשמוע אתכם. אם לא נקיים את תפקידנו, אתם עלולים לחלום לנצח. אבל משהו השתבש…"
*פלאשבק*
"ניק, דאגת להחזיר גם את בלה מהחלום שלה?" שאלה פרי, נימת אזהרה בקולה.
"כן, כן, אך היא חולמת חלומות נוראים! את מי מעניין חדי קרן וסוסי פוני?!" השיב ברטינה, תוך כדי שהתפוגג לעשן כחלחל, והופיעה שנית בדיוק במקום שבו פרי עמדה.
"זה לא מעניין אותי. אנו אחראים לשלוף אותם מהחלום, ואתה חויבת אליה. אתה לא זוכר שאתה בעצמך אמרת לי שהכי כיף לראות את החלומות המגוחכים של הבנות?" שאלה בחיוך מקניט.
"כן, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה עד כדי כך מגוחך. גם את חולמת על כאלה יצורים?" שאל בצחקוק.
"תפסיק עם השטויות, ניק. אתה יודע שאיננו חולמים. שכחת מה קרה בפעם שעברה? הוריה של בלה כמעט הזמינו אמבולנס עד שטרחת להעיר אותה משנתה. בוא, צריך ללכת. סיימנו את עבודתנו להיום", היא אמרה, והביטה בשמיים. זו השעה שהכי אהבה. השעה שבה השמש כבר כמעט במרומי השמיים, והרחוב מתחיל להתמלא בהמולה. השמיים כבר היו תכולים וצלולים, והעננים קישטו אותם כמו עגילים של נערה יפה.
"בסדר, פרי, למה את תמיד חייבת להיות כל כך- גם את מרגישה קצת….עייפה?" שאל לפתע בקול משונה. גופו החיוור התכופף מעט, ועיניו הכחולות כהות נסגרו באיטיות.
"ניק, זה לא הזמן למשחקים." אמרה פרי בקול לחוץ. 'מה הוא עושה?' חשבה בבהלה. "ניק? ניק?!" היא צעקה בפחד הולך וגובר. עיניו של אחיה כבר נעצמו לגמרי, והוא נשכב על אחד מן העננים הנוחים ברכות. "מה אתה עושה?!" שאלה, נאחזת בגופו. היא טלטלה אותו תחילה ברכות, אך אחר כך בכוח. היא הרגישה בעצמה עייפות, וגם עיניה שלה, התכולות הבהירות, נעצמו לאט- לאט, עד ששקעה בשינה עמוקה.
*סוף פלאשבק*
"בבקשה, עזרו לנו! אתם מוכרחים להתאסף יחד, כל הנותרים, ולמצוא את הגורם לכך. צאו למסע, לפסגת ההר הכי גבוה, הר הקלאוד, ובדקו מה קרה! אנחנו-"
הדמויות המוזרות שהופיעה בחלומם של עשרת האנשים הנותרים נעלמו בהבזק פתאומי, והותירו אותם תוהים בבלבול על מה הם חלמו.