שברירית

עטופה בטון.
שברירית כבובת חרסינה.
חומות שנראות מרחוק עבות,
אך מקרוב דקיקות כדף.
אני עוד נוצה שנשרה מציפור ססגונית
ועפה לה ברוח
בלי לדעת מהו יעדה.
כלי זכוכית שכמותי.
בכל רגע עלולה להתנפץ למיליון חלקיקים,
איך אדע לאחות אותם…?
להשלים את הפאזל שוב,
להסתיר את סימני השבר,
להדביק כל חלק למקומו, בידיוק למקומו.
ואם אתנפץ למיליארד חלקיקים ואהפוך חול?
ישלחו אותי לים ,
והוא יסחוף אותי איתו
לכל מסעותיו.
ושוב אנוע אל הלא נודע.