צחוק הגורל – מבוסס על סיפור אמיתי
לפני כמה שנים, חיה לה מריאן סטריפ, בת האיש העשיר ביותר בארצות הברית…
היא הייתה מבזבזת את כל כספי אביה שנתן לה על קניות בגדים, מספרות וקניית ווילות מיותרות בשבילה. לפני כמה שנים, מריאן סטריפ שינתה את דעתה לחלוטין, אבל זה היה רק אחרי המקרה ההזוי שקרה לה. "מה את אומרת?" שאלה מריאן את חברתה אליס "השמלה הזאת או זאת?"
המשיכה בשאלה, אליס לא ענתה לה. לא היה לה כסף לבגדים, ולכן לא היה לה נעים לראות בידיה של חברתה שתי שמלות ששוות מאה אלף דולר. אבל למריאן? מה אכפת לה?
היא התנהגה מגעיל, מזלזל, מרושע ונבזי לכל אשר סובבים אותה.
"לא חשוב, את לא מבינה באופנה… אין לך אפילו כסף לקנות בקבוק מים" צחקה מריאן,
אליס יצאה בוכה מהחנות, יושבת בספסל וחושבת לעצמה, למה מריאן עשתה לי את זה?
למה היא כזאת מגעילה?
מריאן המשיכה בדרכה, מחויכת, אך היא לא מבינה שכל זה הולך להשתנות, בקרוב מאוד…
היא הלכה ברחוב, מסתכלת על איזה קשיש שמבקש כסף. הוא כתב שלט
שאמר כך "אני מבקש מכם אגורה או שתיים, אני רוצה לחסוך כסף לניתוח של בתי, היא חולה בסרטן ואני חייב לעזור לה, אתם התקווה היחידה שלי להצלתה".
מריאן לא התייחסה אליו בהתחלה, חשבה שהוא שקרן וירקה עליו. הקשיש בכה.
היא צחקקה והמשיכה בדרך, הגיעה הביתה וישבה במיטתה, "מאושרת" יותר מכל אדם אחר על פני האדמות, זה לפחות מה שהיא חשבה.
אליס נתקה ממנה את הקשר, ומריאן לא הייתה עצובה לרגע, לפחות בינתיים.
עברו להם השנים, מריאן כבר בת 50. רווקה ללא ילדים, כי לא מצאה בעל בשבילה שאהב אותה באמת. בטח, היא הייתה מגעילה וקשה כמו אבן. אביה נפטר, וכל הכסף שלו נעלם, או יותר נכון התבזבז בגלל מריאן. היא הייתה משועממת, כל אשר רצתה היה לה, אך חום ואהבה היה כל כך חסר לה. אימה חלתה במחלת הסרטן, וכיוון שלא היה לה כסף לניתוח, מריאן ישבה ברחוב וקיבצה נדבות. "תנו לי כסף על מנת לקבל כסף, אני רוצה להציל את אמי ממחלת הסרטן הנוראית" היה כתוב בשלט שהיא כתבה. היא נזכרה בקשיש ההוא, כשהייתה בת 20 לא שמה לב אליו, וירקה עליו בזלזול. היא הסתכלה שמאלה וראתה אישה בלונדינית מובילה קשיש בכיסא גלגלים, האישה הייתה מוכרת לה, לא ידעה היא מאיפה.
פניה של האישה התגלו וזאת הייתה אליס! טוב, זה היה הסיכוי היחיד של מריאן לקבל כסף…
"אליס! אליס! בואי רגע" חייכה חיוך מזויף מריאן. אליס התקדמה למריאן.
מריאן רצתה לדבר, אבל אליס רק שמה את אצבעה על הפה של מריאן ואמרה
"אני יודעת מה את רוצה, וזה לא הולך לקרות" אליס חייכה לעברה.
"למה? כי העלבתי אותך אז? סליחה." אמרה בגועל.
"לא, זה היה חלק כל כך קטן ממה שקורה. כשאני חליתי בסרטן את לא עזרת לי, ויכולתי למות ולא היה לך אכפת, אז למה שלי יהיה?" הסבירה לה בסבלנות.
"אני מתחננת" התפרצה בבכי מריאן.
"אני אשאיר לך משהו יותר טוב מכסף" אמרה אליס וטמנה בידיה של מריאן מעטפה.
אליס הלכה בחיוך עם אביה הקשיש לכיוון השני של הרחוב, נעלמה מעיניה של מריאן הבוכה.
"מה אני כבר יכולה להפסיד…" מלמלה מריאן ופתחה את המעטפה.
"היי מריאן,
אל תחשבי ששכחתי אותך. לקח לי הרבה זמן להחליט מה לכתוב לך.
אל תקחי אותי כדוגמה למעשייך הרעים, קחי את כל האנשים מסביבך ותחשבי על מה שעשית.
זלזלת, רימית, העלבת, קיללת, התעלמת ופגעת בכל כך הרבה אנשים, ואני רק קמצוץ מהאנשים שנפגעו בגללך. את חושבת שבאמת מגיע לך את הכסף הזה אחרי כל מה שקרה?
עזבי את הכסף, מגיע לך אושר אחרי כל מה שקרה? חשבת שאת מאושרת בזכות החפצים והווילות שלך, השמלות המטופשות האלה שאחרי שבועיים יוצאות מהאופנה…
את טועה, כל כך טועה. אני מאושרת… למה? לא, אני לא עשירה, ולא קרובה לזה.
אני מאושרת כי יש סביבי אנשים שאוהבים אותי באמת, שדואגים לי באמת ויאהבו אותי גם אם לא היה לי כלום. גדלתי וחונכתי בסביבה שבה לומדים מהו כבוד והערכה, וכך אני מגדלת גם את ילדיי. "אמא, למה את כל כך לא אוהבת זלזול?" שאלה בתי את החמש, הסברתי לה מה שקרה איתך, ועוד דוגמאות אחרות מאנשים אחרים. תביני, כל חיי עברתי דברים כאלה כי לא היה לי כסף, ובסוף הבנתי שאין טעם להתייחס אליהם!
לדעתי את ממורמרת, ורק כיום אני מבינה שאנשים כמוך תמיד יחפשו עוד ועוד…
יש לך הזדמנות לתקן את עצמך, ואני אתן לך משהו יותר גדול מכסף, מתנה אמיתית מכל הלב.
"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ואל תזלזל בצחוק הגורל"
בכבוד,
אליס."
מריאן נשארה בוכה ברחוב, מסתכלת על עצמה במראת האיפור הקטנה שלה…
"איך לא ראיתי את זה קודם?!" צעקה מריאן, אותה בת עשירים, שהפכה להיות ממורמרת מכל אדם אחר. זהו צחוק הגורל.
תגובות (2)
אהבתי את המסר הענק מאחורי הסיפור.
זה נותן לך אמת לפנים ומראה לך את המציאות המרה.
אני אישית פחות אוהבת סגנון כתיבה כזה, לטעמי האישי בלבד, הוא מעט נמוך וחסר מלל ותיאורים. אבל המסר כל כך חזק שלא יכלתי להתעלם, יישר כח^^
תודה רבה על הביקורת הכנה.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ולכן לא יכולתי להוסיף מלל ותיאורים שלא נכתבו במקור. רציתי להעביר את המסר בסך הכל. אני כותבת בדרך כלל
פנטזיה, מדע בדיוני אימה והרפתקאות, וברור שעם יותר מלל ותיאורים.
חשוב לי להבהיר שזאת לא הכתיבה המקורית והמלאה שלי.