פרידה

מאז שנודע לידידינו שמחלתו חשוכת מרפא וימיו ספורים.
הוא שמע זאת מפיו של רופא צעיר ללא חמלה. עובדה מוגמרת. כאילו ציין כבדרך אגב שמזג האויר יתחמם או שצפויים ממטרים.
בשניות הראשונות חשכו עיניו, קולו של הרופא נשמע היה באוזניו כמתעתע כחלום רע כפי שהרבה לחלום בעת ההיא.
לאחר מכן חש זעה על עורפו ומצחו וליבו החל לפעום בחוזקה.
הוא לא אמר דבר יצא והלך לאן שהלך לאן שרגליו פנו מבלי שהבחין בכך חצה כבישים והתיישב על ספסל שניצב שם בפינת הרחוב לי שיח קוצני.
אחר כך קם והלך לביתו. אשתו ובנו היחיד היו בבית הוא לא אמר דבר נשכב במיטתו בכבדות.
התבונן בשעון והחל לספור את השעות שנותרו לו בעולם הזה.
מאחר שמיניין השעות לא היה ידוע לו במדוייק העריך כי כפי שהרופא ציין ימיו אכן ספורים.
למעשה אין עוד בשביל מה לקום. אין סיבה לומר דבר. הוא חש מחנק בגרונו והבין לראשונה את משמעות המעשים. או כך לפחות חשב בעודו מנסה להרדם ועוצם עיניו בחוזקה.
מחוץ לחדר נשמעו קולות של בני הבית שאמרו את שאמרו. ששוחחו בקול.
אחר כך נרדם ובחלומו עלתה להבה אדומה שהתרוממה ושרפה את כל שנותר.