על פיות, דרקונים וספרי ילדים-3

קייסלי ידעה מה היא עושה. המלכה נתנה לה משימה ברורה והיא התכוונה למלא אותה אבל קייסלי לא ידעה מה צופן לה במשימה הזאת. היא ישבה בין העצים והביטה החבורה הצעירה של האלפים המיועדים, חלקים מן הנבואה, אלופי הגביע כפי שכונו בידי מספר אנשים, היא ידעה שהחלק הבא יהיה לעקוב אחרי המכשפים אבל להיות בשני מקומות בו בזמן זה בלתי אפשרי, או לפחות כך חשבה.
"מה את עושה שם?" לפתע נשמע הקול מאחורי גבה על אחד מענפי העץ. היא חשבה שראתה צל אבל הוא נעלם בן רגע. היא ידעה שיש יצורים שונים ביער הזה אבל היא כבר תכננה הכל, היא תבוא תראה איפה הם נפגשים ותיעלם. עכשיו היא רוצה לדעת מה זה הקול הזה.
"מי זה? הראה את עצמך!" אמרה כמעט בלחש, היא לא רצתה שהאלפים הצעירים ישמעו אותה.
מן העצים יצא יצור מוזר, חיוכו היה שדוני, רזה כמקל, עיניו חתוליות כחולות, שיערו סגול וקומתו נמוכה.
"אני הוא ג'ספר" אמר בפשטות וחייך את חיוכו השדוני, הוא לא נראה כיצור עליו אפשר לסמוך ואי אפשר לדעת מה הוא, הרי הוא התחבא ביער המפוקפק הזה.
"מי אתה בדיוק ג'ספר?" שאלה אותו ושלחה לו מבט חודרני שהפחיד חיה קטנה שהייתה בסביבה.
"השאלה היא קייסלי, מי את? ומה את עושה?" אמר לה ג'ספר, רק העובדה שידע את שמה זעזעה אותה במקצת, היא לא הכירה את הבחור למיטב ידיעתה. אבל היא לא ידעה. אתם כנראה תוהים בעצמכם מי זה הג'ספר הזה, טוב הוא בחור שנון ממש. אבל לא אגלה לכם מי הוא באמת.
"איך אתה יודע את שמי?" שאלה גם היא, כל השיחה הזאת הפכה למין משחק שאלות שלא נפסק. היו לה כל כך הרבה שאלות, היא לא יכלה לשאול את כולן אבל לו היו כל התשובות. הרי הוא ג'ספר, היחיד ממינו.
"זאת כבר שאלה ליום אחר יקירתי. בואי שבי ואספר לך מה את עושה פה" אמר לה ג'ספר, הוא לא הפסיק להפתיע אותה. איך הוא יכל לדעת מה היא עושה פה אם היא בעצמה לא ידעה עד הסוף מה טיב המשימה אליה נשלחה באופן מפתיע מאד. היא התיישבה על אבן ליד ג'ספר שחייך חיוך ערמומי ושדוני, הוא לא היה צפוי ולא היה מובן. האמת שרק מעטים בכלל פגשו את ג'ספר ואלא שפגשו אותו לא חזרו להיות עצמם.
"טוב יקירתי, את פה בגלל שאת חלק מנבואה. המלכה שלך, שאני לא ממש מחבב, שלחה אותך לרגל אחרי אלפים תמימים שלא יודעים מה צופן להם העתיד. ואחרי מכשפים פחות תמימים שרוצים לשנות את עתידם. אבל למה את? זה מה שאת תוהה כנראה. טוב אני לא אגלה לך את זה. ספוילרים" אמר לה וחייך שוב, ואז הפך לצל ונעלם.