עולם אחר

סחרחורת תקפה את אלאיה כש התעוררה במקום הלא מוכר. היא הביטה סביבה, מחפשת מראה מוכר, ונתקפה בחילה לאחר כמה שניות. היא עמדה בשמיים, והאדמה נראתה כל כך רחוקה.
איפה אני? שאלה את עצמה. ואיך אני עומדת האוויר?
"שלום לך!" שמעה קול קורא מאחוריה. "אלו פנים חדשות, מעולם לא ראיתי אותך קודם."
היא הסתובבה לכיוון הקול. "הו. שלום לך אדוני, תוכל להסביר לי בבקשה למה אנחנו עומדים בשמיים?" שאלה את האיש הגוץ שעמד מולה.
"עומדים בשמיים?" שאל האדם באי הבנה. "אנחנו על האדמה, מעליך נמצאים השמיים."
"איך זה הגיוני? הרי האדמה היא חומה וקשה. והנה אנחנו מרחפים לנו באוויר!"
"תראי, חביבתי. אני לא יודע מאין באת ומהן מחשבותיך, אך כאן זו האדמה עליה אנחנו עומדים. השמיים, שלהם את קוראת אדמה, נמצאים ממש מעליך," השיב בעלבון ופנה ללכת.
אלאיה צפתה בו מתרחק וחשבה לעצמה מה נראה לה לא בסדר בהליכתו.
ואז נפל לה האסימון. הוא הלך לאחור! היה זה מחזה משונה למדי.
"אדוני!" קראה אליו.
הוא הסתובב אליה ובהבעתו חוסר סבלנות מובהק. "מה?"
"למה אתה הולך הפוך?" היא התקשתה להיות רצינית כאשר פניו הופנו אליה, אך היו מחוברות לעורפו מאחור. וכפות רגליו הופנו לכיוון השני.
"מה כוונתך?"
אלאיה לא ידעה איך להסביר את עצמה והתמהמה מעט בבחירת המילים. "אני מתכוונת. אתה הולך לאחור, או שכאן האחורה זה הקדימה?"
הבלבול בפניו של האיש גדל. "ילדתי, יהיה שמך מה שיהיה, איני יודע מה פירושן של שאלותיך המוזרות. זהו מקום רגיל לגמרי. אני עומדים על האדמה והולכים קדימה. זו את שעושה הכל הפוך."
"שמי אלאיה. איני מבינה במיוחד את הסברך אך כנראה שבאנו שנינו ממקומות שונים. האם אוכל לשאול לשמך?" שאלה בנימוס, משתדלת לא להרגיזו עוד יותר.
"שמי? רק רגע." הוא השתהה לרגע, כאילו שכח את שמו. "אה! נזכרתי. שמי הוא נוג' נוארב נופ צאר!" הכריז בגאווה. אך באוזני אלאיה שמו לא נשמע הגיוני.
רגע… האסימון בראשה נפל. העולם הזה פעול הפוך! בגלל זה אנחנו עומדים בשמיים והוא הולך אחורנית. היא שמחה שהבינה לבסוף מה מתרחש.