סיפור שעוד לא נגמר

ממאורת הפתנים יצא רב פתן עליון
והתגושש מול כחלחלאון, שהוא מין צפע נבון,
שהחזיק מעמד ונחשב נחש מחמד
וגם רכש יתרון בתור מעוז שפיות האחרון.
ואז, כמו סצנה באקראי מסרט טבע חי,
גח במפתיע מן הצד זרע צפיעון לא מלומד, אשר נחשד פחות מועד
ולא הוגדר מכה ולא שווה גם ביריקה
והאם, נגס לו ביס ביד לכחלחלאון המיועד
כאילו כלל לא במעומד וכמו במבוכה נעמד,
מתראה כנפחד ודבר לא אמר.
וכולם לחששו, שהוא לא מבוגר
ולא אחראי ולא חונך מספיק ודי.
כאן בודאי בא שלב, שבו, או כן או לא
חישב הפתן צעדיו? "לא לא" אמר קולו "כן כן" דיברו פניו.
אולי או לא, הארס את שלו פעל וכחלחלון המקופל
הוטל אל ערש דווי.
דהה צבען, מחלצותיו, כמו נגזזו מחלפותיו
הביתה למאורה הפנים זחל וקצה זנבו קפוץ ומגולגל.
וכל העכשובים נקלים כנחשלים סיפוק רוו ממציצת דמו
"כי למה מי" אמרו "חושב הוא את עצמו"
"שב תרגע תפנים אנחנו ואתה לא נחשים שונים."
"נחש ישר קשה להתפתל, תזחל, תתחיל להסתגל".
מיד, צרור נחשושים פרצו משם דחופים מרוגשים
שמי את הצפיעון יסגיר, דמו מותר בכל העיר.
ורב הפתן מתלהם וכבר זומם להתנקם
בזה הנמבזה שעל צפיעיו איים, לומר להורג די
"לא תשתמשו כך בבני"
"ריקים חדלי מוסר,
כך להונות, זה רק ליופיטר מותר".
כזו עליליה וואי וואי
עוד לא ברא גם אדוני.