thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 6

אם אתם רוצים פרק נוסף…. אז רק תגידו… חבל לי להעלות סתם אם אף אחד לא מתעניין ולא קורה אותך…
קריאה מהנה מתוקים!! :))
מחכה להארות והערות :D

עמדנו שנינו מול הדלת הפתוחה, בוהים בחלון הגדול, "זה לא הגיוני" כמעט צעקתי.. לא יכולתי להאמין שהדלת לא באמת שם
חשבתי שאני עוד ישנה וזה בתוך חלום בלהות, אבל כשצבטתי את עצמי מספיק חזק הבנתי שזו המציאות המרה שלתוכה נפלתי
"ששש.." אנדי תפס את כתפי חזק והצמיד אותי אליו בחיבוק חזק, "אנחנו נחזיר אותך הביתה, אל תדאגי"
טמנתי את ראשי בחזהו ודמעות חמות זלגו במורד לחיי, 'למה זה מגיע לי?'
אנדי תפס אותי והכניס אותי בחזרה לתוך החדר, סגר את הדלת אחריו, שלא ישמעו, הושיב אותי על המיטה והתיישב על הכיסא מולי
כל העייפות התפוגגה כלא הייתה, קורי השינה שעטפו אותנו אך לפני דקות מעטות, עכשיו כבר נעלמו, הרגשתי שאני רוצה לטבוע בים השינה ולא להתעורר לעולם…
"אל תבכי", אנדי התקרב אליי ומחה את דמעותיי בידו, "את תחזרי הביתה, אני מבטיחה"
"אבל אנדי, אני אפילו לא יודעת איפה הבית שלי נמצא… מה אני אמורה לעשות עכשיו?"
הוא ירד על הרצפה, על ברכיו והתקרב אליי קרוב קרוב, חיבק אותי חזק, "אל תדאגי אנחנו נגלה את זה"
הרחקתי אותו מעט ממני והורתי לו באצבעי כל המיטה, "בוא, נחזור לישון, יש לך מחר יום עמוס בודאי"
הוא הסתכל עליי עוד פעם אחת וקם על רגליו, יחד נכנסנו למיטה וישנו כל אחד בפינה אחרת של המיטה
"אני אכוון את השעון 5 דקות לפני שהעוזרת נכנסת לפה להעיר אותי כדי שתכנסי לארגז הגדול" הוא לקח את הפלאפון שלו וכיוון שעון מעורר, לפני שהוא נשכב חזרה במיטה הוא הביט בי, הושיט לי את ידו וליטף את פניי
"אל תדאגי, אני לא אעזוב אותך, אני תמיד איתך"
חייכתי אליו מתוך הדמעות, לא עבר הרבה זמן ושקענו בשינה עמוקה..

"איפה אני?" הייתי בתוך גינה גדולה, מימני ראיתי בית, או אם אפשר לאמר, אחוזה, רגלי הוליכו אותי לתוך האחוזה בלי שבכלל רציתי פסעתי באחוזה הגדולה, עולה במדרגות, עוברת מסדרונות ארוכים, ואז הגעתי לעליית הגג, עליתי בסולם קטן, תופסת חזק בכל שלב שלא אפול
פתחתי את הדלת הקטנה הקבועה בתקרה, והגעתי לחדר, החדר הזה היה מוכר לי
זה היה אותו חדר… חדר קסום שאת דלתו איבדתי בבית של אנדי, "מה קורה פה? איך הגעתי לפה?"
הסתובבתי סביב עצמי, וראיתי את התמונה, נגעתי בה והקיר נעלם, מולי נתגלתה מנהרה ארוכה
"לאן היא מובילה הפעם?"
"אשלי? אשלי קומי" שמעתי לחישות, 'מה? מי מעיר אותי עכשיו?'
אט אט פקחתי את עיניי וראיתי את אנדי רוכן מעליי, נוגע בי קלות ומנסה להעיר אותי, "אשלי, קומי את חייבת להתחבא"
תוך שניות קפצתי מהמיטה ונכנסתי לתוך הארגז הגדול, מזווית העין ראיתי את אנדי חוזר למיטה מתכסה בשמיכות, סגרתי את מכסה הארגז והשארתי חריץ קטן
שמעתי קול צעדים מתקרבים, ספרתי את השניות, ואז הדלת נפתחה, בפתח ראיתי חלק מבגד שראוי לעוזרת, היא נגשה אל המיטה של אנדי,
"אנדי, קום, בוקר.. יש ביצפר אתה זוכר?"
ראיתי את אנדי מעפעף בעיניו ופוקח אותן לרווחה
"תודה מריה, אני אקום את יכולה לצאת"
היא יצאה בצעדים מהירים סוגרת אחריה את הדלת, שניות אחר כך אנדי פתח לי בעצמו את מכסה הארגז, "בוקר טוב נסיכה! מצטער על הטרחה" הוא חייך חיוך מתנצל,
"אולי אני זו שצריכה להתנצל, לא?"
הוא הביט בי במבט כזה של 'אל תעיזי לחשוב על זה בכלל, אני אוהב לעזור לך ורוצה לעזור לך'
"אשלי, אני עושה את זה מתוך רצון, תביני, אם לא הייתי רוצה לא היית פה עכשיו"
לא היה לי מה להגיד כי בסך הכל הוא צודק, הרי הוא מסתכן בשבילי אבל למה הוא עושה את זה?
"אנדי..?" דיברתי קצת בחשש, לא הייתי בטוחה לגבי מה שאני הולכת להגיד לו
"מה קרה אשלי?" הוא העיף לעברי מבט בעודו מחטט בארון הבגדים שלו בחיפוש אחר חולצה שילבש
"אממ.." לא הייתי בטוחה מה בדיוק לאמר ואיך אבל החלטתי להוציא את זה, "זוכר שסיפרתי לך על חלום שחלמתי עם דלת.. ואז מצאתי את הדלת הזו בבית של החברה הטובה שלי, ספיר, זוכר?"
הוא המהם לעברי, שולף איזה חולצה מכופתרת מהארון ומחזיר אותה בחזרה במבט של 'לא נראה לי'
"אז חלמתי הלילה שוב חלום, אבל הפעם זה היה עליית גג, החלום התחיל באיזו אחוזה.." המשכתי לספר לו עוד דקות ספורות את פרטי החלום כשסיימתי הוא כבר בחר לעצמו בגדים
"תראי, אני לא יודע איפה האחוזה הזו נמצאת ואם היא בכלל קיימת פה, אבל אנחנו יכולים לחפש אותה, היום יש לי לימודים עד מאוחר אז את תיאלצי או לחכות פה בחדר שלי בערך שעתיים עד שכולם ילכו ואז תוכלי להסתובב בבית.." הוא עצר לרגע מדבריו שוקל כל מילה שלו אחת לאחת, "או שתצאי החוצה כבר עכשיו ותסתובבי בחוץ עד שאחזור, אבל אל תתרחקי מפה יותר מדאי"
"אני חושבת שאני אשאר פה"
"מעולה!" הוא חייך, הוא פנה לכיוון הדלת ויצא מהחדר, סוגר אחריו את הדלת
התיישבתי על המיטה, "מה אני עושה היום? סתם לשבת בחוסר מעש בחדר הזה?" הבטתי מסביבי, ידעתי שלא תחסר לי תעסוקה אבל אני עדיין רוצה למצוא את האחוזה הזו, אני אומנם לא יודעת לאן הדלת מובילה אבל אולי זה יוביל אותי הביתה?
ישבתי כך סתם על המיטה כשמחשבות רצו בראשי לגבי הבית, האנשים, החיים שלי, שהשארתי מאחור, איך אני אחזור לשם עכשיו אחרי שנעלמתי לכל כך הרבה זמן?
שמעתי צעדים במסדרון ומתוך אינסטינקט קפצתי לתוך הארגז, סוגרת את המכסה שלו במהירות אחריי, תוך כדי שאני משאירה חריץ קטנטן
דלת החדר נפתחה, לפי הצעידה הבנתי שזה אנדי, חיכיתי שיסגור את הדלת ואז יצאתי החוצה
"אני מעריך אותך על המאמץ הזה"
"איזה מאמץ?" לא הבנתי בכלל על מה הוא מדבר
"על זה שאת כל פעם מחדש קופצת לתוך הארגז" הוא הצביע על הארגז לשנייה ואז הסתובב אל השולחן והתחיל לסדר את התיק שלו
"אה.. זה.. כן, אני חייבת כדי שלא תכנס לבעיות שונות"
הוא לא הגיב רק ראיתי את גבו מתרפה, הבנתי שהוא נרגע בידיעה שלא משנה מה, אני לא אסבך אותו בצרות
"תראי.." הוא הסתובב אליי אחרי דקות ספורות שארגן לעצמו את התיק ואת השולחן, הבטתי עליו בעיניים מצפות, "היום לא יהיה לנו זמן לחפש את האחוזה, אבל מחר בבוקר.. מחר בבוקר יש לי לימודים של שעתיים, את תצאי בבוקר מהבית, תסתובבי פה בסביבה, עד שאני אסיים את הלימודים שלי ואז נצא לחפש את האחוזה שעליה דיברת"
הנהנתי אליו בהקלה, 'הוא לא משאיר אותי להתמודד עם הצרות שלי לבד'
"ויש לי רכב ככה שיהיה לנו יותר נוח, או שאת רוצה ללכת ברגל?"
"נראה כבר מחר, כרגע זה לא משנה"
הוא חייך שוב, לקח את התיק שלו, התקרב אליי, הצמיד נשיקה ללחי שלי ויצא מהחדר
"אולי עוד לא אבדו כל תקוותיי"