thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 5

בגלל שביקשתם…. הנה עוד פרק…
מחכה לתגובות, הערות והארות….
ואשמח לשמוע את כל מה שיש לכם להגיד על הסיפור…..
ולגבי הדקדוק וההגייה הלשונית, אני אסדר את כל זה אחרי שאסיים לכתוב את הסיפור, אני עוד בלהט הכתיבה הראשוני ואני לא רוצה לאבד אותו לטובת הגייה שתגזול מזמן כתיבת הסיפור
תהנו :))

yעמדתי לידו, מחזיקה בידו, בפתח של הבית שלו, הוא הסתכל עליי במבט כזה של 'את יודעת שלא אמורים לדעת על קיומך פה, נכון?'
"אשלי..?" הוא דיבר קצת בחשש ולא הבנתי למה
"מה קרה אנדי?"
"אני לא רוצה שיראו אותך, את מבינה שזה לא טוב"
הנהנתי אליו, כמה שהוא מבין אותי ורוצה לעזור לי הוא עדיין צריך להסתיר אותי וזה מובן לגמרי, אז אעשה את כל מה שהוא יגיד לי
"תכנסי מהדלת האחורית ואני אכנס ומהר אגש לשם ותיכנסי מהר לחדר שלי שלא יראו אותך, בסדר?"
הוא הראה לי בדיוק איך להגיע אליה והלכתי.. לפני שהוא נעלם מעיני מעבר לקיר הבית הסתובבתי והוא חייך אליי חיוך שובה לב
אני לא מאמינה שביום אחד הספקתי להתאהב במישהו שאני בכלל לא מכירה אבל אולי זה באמת מה שקרה..
פתחתי את דלת הכניסה האחורית בדיוק בזמן לשמוע אותו לוחש לי "אשלי? בואי מהר"
נכנסתי במהירות וסגרתי את הדלת אחרי בשט ואז ראיתי אותו הלכתי אליו מהר ככל שהתאפשר לי על ידי החפצים שחסמו את דרכי, הגעתי אליו וביחד נכנסנו לחדר שלו והוא סגר את הדלת אחריו
"אני חושב שנצטרך לחכות לילה, את מבינה למה"
הנהנתי אליו ולחשתי "תודה" רפה, לא היה לי הרבה מה להגיד
"אני הולך לברר מתי הבית יהיה ריק שתוכלי להתקלח ולהביא לך אוכל נורמאלי, אני בטוח שאת רעבה מאד" הנהנתי החולשה, לא יכולתי בקושי לדבר
הוא הצביע על שולחן הכתיבה שלו ועל המיטה ואמר "עשי כרצונך עד שאחזור רק השתדלי לא לעשות יותר מדאי רעש"
"אף אחד לא אמור להיכנס לפה?"
"לא, החדר שלי הוא שלי ואיש לא נכנס, למרות שאז נכנסו הם פשוט.. לא משנה, ההורים שלי כרגע לא בבית בשביל להכנס לפה שוב, חוץ מהם רק המנקה נכנסת והיא עושה את זה ברשותי בלבד וכרגע היא לא פה, היא יצאה לקניות"
"אז מי אתה אמור לברר שלא יהיה בבית כדי שהבית יהיה ריק?"
"אהה.. אחותי, אני צריך לבדוק שהיא יוצאת וגם הטבחית פה, היא מכינה כרגע אוכל. חכי פה מתוקה, אני כבר אחזור עם משהו בשבילך"
הוא יצא וסגר אחריו את הדלת, עמדתי בחדר בחוסר אונים, הבטתי במיטה הרכה והרגשתי שאני חייבת שינה טובה, אז נשכבתי בקצה של המיטה, הנחתי את הראש בקצה הכרית ואני לא יודעת כמה זמן ישנתי אבל כשהתעוררתי ראיתי את אנדי יושב ליד שולחן הכתיבה שלו עסוק במשהו
"התעוררת?" הוא הסתובב אליי כששמע אותי זזה במיטה
"אממ.. אני חושבת שכן חח אם העיניים שלי פקוחות ואני מדברת איתך, אז נראה לי שכן"
הוא צחק, צחוקו היה כקול פעמונים מתנגן והרגשתי שכל הטוב שבעולם נמצא איתי באותו חדר עכשיו, כשהוא פה בחדר הזה
"ישנת משהו כמו שעתיים, הבית עוד לא ריק והאוכל שלך התקרר אז החזרתי אותו למטבח אמרתי שאחמם לך אוכל ברגע שתתעוררי, את רוצה לאכול עכשיו?"
לא הספקתי לענות לו כי הקרקור שהבטן שלי השמיעה ענה לו תשובה חד משמעית, הוא קם מהכיסא, הפנה אליי את מבטו ואמר "אני תכף חוזר" ואז הוא יצא, משאיר אחריו אותי, מרגישה רגשות לא מובנים
אחרי זמן לא ארוך שפשוט ישבתי על המיטה שלו ובהיתי בקיר הוא חזר והריחות גרמו לבטן שלי לקפוץ
הוא אחז בידו צלחת עמוסה בכל מיני מאכלים שבכלל לא עניין אותי מה הם העיקר זה לאכול
ואני מודה, זה היה טעים, הוא הגיש לי גם כוס על לימודנה קרה בפנים וזה באמת עזר לטעם של האוכל, אכלתי כמו שלא אכלתי מאז הייתי ילדה קטנה, אכלתי בכמויות שאין דברים כאלה, אני מודה על האמת זה היה הזוי יותר משחשבתי..
כשסיימתי לאכול הוא הסתכל עליי בחיוך וצחק
"היי זה לא יפה שאתה ככה צוחק עליי"
"אני לא צוחק עלייך, אני רק נהנה ממך",
"מה יש להנות ממני?" בהיתי בו בחוסר הבנה
הוא קם מהכיסא, נטל את הצלחת והכוס הריקים שהיו בידיי, הסתכל עליי ופנה לכיוון היציאה מהחדר, שנייה לפני שהוא יצא הוא אמר, "את פשוט חמודה, זה הכל"
הסמקתי עד שורשי שערותיי, "מזל שהוא לא רואה את זה"
עד שהוא חזר לחדר הסומק כבר ירד מפניי ורק הרגשתי את הלב רוטט כשהוא לידי
אוף, אני צריכה ללמוד לשלוט בעצמי, אחרת המצב שלי לא יהיה משהו
"אני חושב שכדאי שתתקלחי עכשיו" הוא הושיט לי מגבת ובגדים נקיים
"אין אף אחד?" שאלתי אותו בהיסוס אני לא רוצה לסכן אותו
"לא, וכשתצאי נדון בעניין של איך מחזירים אותך הביתה"
"לא דרך הדלת?" לא הבנתי למה הדלת ומנהרה זה לא מקום טוב שדרכו אחזור הביתה
"לא, אני לא בטוח, בלילה הקודם ניסיתי לפתוח אותה והיא לא נפתחה, נוכל לנסות הלילה שוב, אם היא תופיע אבל אם לא או שלא נצליח לפתוח אותה, נצטרך למצאו רך אחרת, הרי לא הגיוני שזו הדרך היחידה…"
זה מדהים עד כמה הבחור הזה חכם, אבל למה שלא תהייה דלת? ולמה שהיא לא תפתח?
את השאלות האלה שמרתי לעצמי, כרגע אנחנו עוד לא יודעים כלום
נכנסתי למקלחת, הרגשתי את המים החמימים זורמים בעדינו על עורי, זו הייתה מקלחת מרעננת
ומיהרתי להתקלח כדי שלא יקרה מצב שמישהו יגיע הביתה ואז אני אמצא פה ולאנדי לא תהיינה הרבה תשובות לספק, הרי איש לא יאמין לנו על דלת מסתורי ומנהרה מעבר לחלון עם נוף פסטורלי מעניין, מה שבטוח, יותר מעניין מהנוף שנשקף מהמסדרון בבית שלי
כשיצאתי מיהרתי לחדר של אנדי, כשנכנסתי הוא סימן לי באצבעו על שפתיו שלא אדבר
אחרי רגע הבנתי למה, ראיתי אותו מחזיק מכשיר סלולארי בידו, כנראה דיבר עם הוריו או מישהו אחר שלא אמור לדעת על קיומי
אחרי שתי דקות של שיחה סתמית שלא ממש הקשבתי לתוכן שלה הוא ניתק ופנה להביט בי
ללא אומר ודברים הוא הגיש לי מברשת שאסרק את שערי.
אחרי שסיימתי להתארגן והייתי נקייה ומסורקת ומסודרת הוא יצא לרגע מהחדר, לפני שהוא חזר שמעתי קולות מהמסדרון, מהר פתחתי את הארז וזרקתי את התיק שלי ואת כל מה ששייך לי, כולל המגבת והבגדים שהוא הביא לי לפני כן לתוך הארגז
נכנסתי לשם בעצמי וסגרתי אותו עד כדי חריץ שנייה לפני שהדלת נפתחה
ובפתח עמד שוב אותו זוג שראיתי לראשונה כשנכנסתי לארגז
"הוא היה צריך להזהיר אותי… טוב, אולי הוא לא הספיק"
הדלת נסגרה בטריקה קלה ושנייה לאחר מכן היא נפתחה שוב
ראיתי את אנדי נכנס לחדר וסוגר אחריו את הדלת
"את יכולה לצאת, מצטער שלא הזהרתי אותך, לא ממש הספקתי זו הייתה חתיכת הפתעה"
פתחתי את הארגז ויצאתי, הוא הביט לתוכו וראה את הדברים שלי ושהביא לי זרוקים בפנים, "עשית בחוכמה כשהכנסת הכל לארגז"
"תודה" הסמקתי מעט, והסבתי את פניי ממנו שלא ישים לב, 'מה קורה לי? אפילו למחמאה קטנה שלו אני מסמיקה?'
בילינו ביחד את שארית היום, דיברנו, צחקנו והכל בשקט כדי שאיש לא ישמע, לקראת ארוחת הערב אמא שלו קראה לו מהמטבח שיבוא לאכול
"מצטער אשלי, אני חייבת ללכת, תישארי פה, אני אגניב לך לפה אוכל, ארוחת ערב זו ארוחה משפחתית כי בזמן שאנחנו אוכלים אותה כולנו בבית וזה הזדמנות לשבת כולם יחד, ועוד פרס עליה, אותה אמא מכינה ולא הטבחית" הוא חייך אליי, נראה שהוא מאושר על הארוחה הזו
ואז הוא פסע ויצא מהחדר, שוב נשארתי בו לבד
לא היה לי הרבה מה לעשות שם אז התיישבתי ליד השולחן והנחתי את ידי על עכבר המחשב, חיפשתי איזה משחק שאוכל לשחק בו בשביל להפיג מעט את השעמום
אחרי זמן שנדמה כמו נצח שמעתי פסיעות, מישהו עלה במעלה המדרגות אז סגרתי הכל ונכנסתי לתוך הארגז הגדול
הצעדים חלפו על פני החדר של אנדי שבו הייתי ולא עברו עוד שתי שניות דלת החדר של אנדי נפתחה, מבעד לחריץ שהשארתי בארגז ראיתי זוג מכנסיים שחורות צועדות פנימה והדלת נסגרה
"את יכולה לצאת, זה אני"
פתחתי את דלת הארגז וראיתי את כיסי המכנסיים שלו בולטים מעט
הוא הכניס את ידיו לכיסיו והוציא משם מעט אוכל בשבילי
אכלתי לשובע, כשסיימתי לאכול המשכנו קצת לדבר ואיך שהזמן חלף השעה הייתה 11 בלילה אז הוא הציע שנלך לישון ונקום ב3 בעזרת שעון מעורר, אז נבדוק את מצב הדלת הנעלמת
"איך נישן?" הצבעתי על המיטה היחידה בחדר שלו
הוא הוציא כרית ושמיכה מארגז המיטה שלו ותכנן לישון על הרצפה, אך אני מחיתי בתוף ואמרתי שאני אישן על הרצפה, הוא לא צריך בשבילי להרוס את הגב שלו
בסופו של דבר הגענו לפשרה, כל אחד ישן בצד אחר של המיטה, איך שנשכבתי במיטה נרדמתי.. זה היה כמו מטה קסמים שהפיל עליי שינה מתוקה כדבש
"אשלי, קומי" התעוררתי בבהלה לתוך חשיכה
"מה קרה?" הבטתי בעיניים הכחולות של אנדי שנצצו אליי מהחשיכה
"3 ורבע בלילה עכשיו, בואי, הדלת" הוא הצביע על דלת חדרו
לא היססתי וקמתי במהירות מהמיטה, בשקט, כדי שהדלת לא תחרוק אנדי פתח את דלת חדרו
ולמול עינינו היה רק חלון גדול.. לא דלת ולא חדר קסום…..
קרביי התהפכו בקרבי, הרגשתי שאני רוצה למות…..
"אין לי דרך לחזור הביתה".