thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 9

אם אתם רוצים שאמשיך לכתוב אז רק תגידו :)) הסיפור עוד לא גמור וכל הארה והערה ותגובה מעודדת נותנת השראה להמשיך ולכתוב אותו עד תומו…..
תהנו :))

"אנדי? איך הצלחת לבוא? יחפשו אותך, אתה לא יכול להעלם" השתוקקתי לרוץ אליו אבל הייתי חייבת להישאר מאופקת.
הוא פסע לכיווני באיטיות מלמל ספק לנו ספק לעצמו "חשבתי שתשמחי לראות אותי"
"אנדי", פסעתי אליו לאט, "אני מאושרת לראות אותך, אבל.. הצלחת לבוא הנה?"
"לילה אחרי לילה חיכיתי לדלת שתופיע, וכשהיא לא הופיעה החלטתי לחזור אל האחוזה ההיא, כשהגעתי אליה התגנבתי וחזרתי אל המקום שאמרת ששם הדלת, בעליית הגג ההיא", הוא התקרב אליי עוד והיינו במרחק הושטת יד, מבלי משים הוא הושיט לי את ידו וליטף את פניי, "ולמרבה הפתעתי הדלת הייתה שם, עברתי בה והלכתי במנהרה, קיוויתי למצוא אותך מהעבר האחר, אבל זה היה מקום אחר, הסתובבתי שם ימים שלמים לבדי בלי יכולת לחזור, אני לא יודע מה היה המקום הזה, מה שבטוח, את לא היית שם.."
הוא השתהה לרגע מדבריו מביט בי בגעגוע, כל כך רציתי להראות לו את אהבתי אבל לא הייתי מסוגלת, "אז איך חזרת?"
"אני לא יודע, באחד הלילה הצלחתי לחזור וכשהגעתי הביתה, ראיתי את הדלת הזו שמובילה אלייך, אז נכנסתי ולא ויתרתי, וכשהגעתי לפה והדלת הייתה נעולה כבר כמעט התייאשתי, ואז הרגשתי אותה נפתחת, ועכשיו אני עומד פה מולך"
עטפתי אותו בידיי בחיבוק חם, כאב לי על כל הזמן הזה שעבר ואני רק הייתי פה, בחיי הרגילים, ודווקא הלילה החלטתי לבוא לפה כדי להביט בדלת בפעם האחרונה
"מה עבר עלייך אשלי?"
היססתי, שוקלת את מילותיי, "תראה", הצבעתי על ספיר, "זו חברה שלי"
הוא הביט בה כמה רגעים, "היא נראית לי מוכרת"
"כן, אני אסביר לך בהמשך, בכל אופן, רוצה לשמוע מה עבר עליי מאז שהגעתי הנה בחזרה?"
"אני אשמח"
"אשלי?" ספיר פצתה את פיה זו הפעם הראשונה מאז אנדי פתח את הדלת, הבטתי עליה בשאלה, "אולי כדאי, שתחכו לבוקר?"
"ספיר צודקת", פניתי לאנדי, "אולי כדאי שתישן עכשיו?"
הוא הנהן אליי והפיהוק שלו העיד שספיר צדקה שעדיף שנחכה עם זה, "איפה אתה רוצה לישון? ההורים שלי לא בבית עכשיו, אז אתה יכול להסתובב כרצונך" ספיר הייתה נשמעת ידידותית לחלוטין למרות שידעתי שהיא כלל לא מכירה אותו
"אשלי, אני רוצה לישון לידך" הוא היה נשמע כמו ילד קטן אבל אני חייכתי אליו והושטתי לו את ידי, ספיר הובילה אותנו לאחד החדרים שעמדו ריקים ודוממים, מכוסים בחשכת הלילה, זה הזכיר לי את אותו לילה שחזרתי הנה והשארתי את אנדי מאחור, 'לעולם לא אשאיר אותו לבד שוב' הבטחתי לעצמי
שניות קצרות לאחר שאנדי נשכב על המיטה ועצם את עיניו ראיתי את השינה מכסה עליו והוא נרדם, ישבתי לידו, מלטפת את פניו
"את לגמרי מאוהבת בו, אה?" ספיר עמדה בצד הביטה בי כשהבעת שחוק מרוחה על פניה
"את צריכה להכיר אותו כדי להבין כמה הוא חשוב לי"
"את אומנם מכירה אותו רק זמן קצר אבל אני מאמינה שזו אהבת אמת, אם הוא עשה את כל זה בשבילך והלך לחפש אותך במחוזות רחוקים כשהוא לא יודע מה מתחולל סביבו, זה אומר שזה אמיתי" היא לא המתינה עוד הרבה ויצאה מהחדר, ראיתי אותה פונה אל החדר שלה, אני מבינה את העייפות שהשתלטה עלינו
כשהרגשתי גם אני עייפה במידה ניכרת, נשכבתי על המיטה השנייה שעמדה בחדר, מביטה כל הזמן באנדי, בשלב כלשהו נרדמתי
"בוקר טוב ילדה יפה" פקחתי את עיניי וראיתי את אנדי עומדת לידי, הרגשתי את ידו מלטפת את ידי שהייתה מונחת ברפיון על המיטה
"בוקר טוב אנדי, איך ישנת?"
"אני מעולה! אני מלא מרץ ורק רוצה לשמוע את מה שעבר עלייך"
קמתי מהמיטה וסימנתי לאנדי לבוא אחריי, ירדנו למטבח שם ספיר כבר עמדה עם הגב אלינו והכינה לנו כוסות קפה
"בוקר טוב ילדים" היא הסתובבה וחייכה אלינו, בידה היא החזיקה שתי כוסות מהבילות, "תראה, אני לא יודעת איך אתה אוהב את הקפה שלך, אבל הכנתי לפי ההרגשה שלי"
"זה בסדר, אני בטוח שזה טעים", אנדי צחק בצחוק פעמונים, והצטמררתי רק למחשבה שזה הוא, באמת כאן..
ספיר התיישבה לידנו אל השולחן, מביאה עמה את כוס הקפה שלה וצלחת עוגיות
"אתן לא לומדות היום?" שמעתי את אנדי מלמל בין לגימה ללגימה
"אממ.. נעשה לעצמינו חופש" צחקתי אל ספיר בהנאה
"אני חושבת שאני אלך לביצפר, אם את לא באה אז את יכולה להישאר פה אם את רוצה, או שאת יכולה ללכת, יש לך הרי מפתח וביתי הוא ביתך וההורים שלי הרי נסעו לכל סוף השבוע אז יש לנו עוד יומיים פה ואמא שלך הסכימה שתהיי אצלי עד שהם חוזרים, אז אני חושבת שיהיה הכי נוח אם תישארו פה אבל תעשו מה שאתם רוצים" אני מאושרת שהיא חברה שלי, אין יותר טובה ממנה
"אני נשארת אצלך, את הרי יודעת את זה, אבל את עוד חייבת לבוא אליי איזה סוף שבוע אחד שאסלק את ההורים שלי מהבית לכמה ימים"
"אשלי, בגללי לא תלכי לביצפר?" שמעתי את אנדי תוהה, בקול דואג,
"יום אחד להפסיד זה לא נורא והרי יש לנו כל כך הרבה להשלים מכל הזמן הזה שעבר מאז חזרתי הנה, אתה לא תאמין למה שאספר לך"
אנדי חייך וגמר לשתות את הקפה שלו, "תודה ספיר, זה היה מצוין"
ישבנו שם עוד קצת משוחחים בינינו על דא ועל הא וסיכמתי עם ספיר שאם ישאלו למה לא באתי היא תגיד שלא הרגשתי טוב, הרי הרבה פעמים חיפינו אחת על השנייה בהיעדרויות סתמיות
אחרי כמה דקות אני ואנדי נשארנו למטה בסלון בעוד ספיר עלתה לחדר שלה להתלבש ולהתארגן לביצפר, סתם ישבנו על הספה מביטים אחד על השנייה, לא הצלחנו להוציא מילה מפינו מרוב ההתרגשות, רק עכשיו מתעכל אצלי שזה הוא פה במקום שבו אני חייה
שהוא בא לחפש אותי, כי התגעגע אליי, כי חשב שלעולם לא אחזור
"טוב, אני יוצאת לביצפר, אדבר איתך כשאחזור, תגידי לי איפה אתם אם יצאתם, ואם תרצו אצטרף אליכם"
המהמתי לעברה עדיין מביטה על אנדי בלי יכולת להסיר את עיניי ממנו, שמעתי את הדלת נטרקת מאחוריה ואת המכונית שלה יוצאת מהחניה, עוד לא יכולתי להגיד כלום
ככה ישנו עוד דקות מעטות כשהוא הרים אליי את ידו והחזיר קווצת שיער שיצאה, אל מאחורי אוזני, ידו עברה ברכות על לחיי, ותפס בפני בעדינות, מקרב אותן אליו,
לא הספקתי להגיב והוא הדביק לי נשיקה על שפתיי, מלמל בין לבין, "התגעגעתי אלייך כל כך, את לא מבינה כמה אני אוהב אותך"
לא הצלחתי להגיב התמכרתי למגעו הרך, והאוהב, הרגשתי את האהבה שלו משודרת אליי בגלים אין סופיים, רעידות עברו בגופי כשליטף את ידי..
אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך, אך דבר אחד אני יכולה להגיד, הייתי מאושרת!