thousands worlds (אלפי עולמות) פרק 7

אם אתם רוצים שאמשיך להעלות פרקים מהסיפור הזה ומסיפורים אחרים, אז תגידו…. חבל לי סתם להעלות אם אתם לא קוראים אותם…
והסיפור הזה לא גמור, אז כל תגובה שלכם, בין אם זה מחמאה לבין אם זה הערה או הארה, זה מעודד להמשיך לכתוב אותו!!!
קריאה מהנה :))

נשכבתי על המיyה בחדר שלו, אחרי שהייתי בטוחה שכולם עזבו ואני לבד בבית, המחשבות הציפו אותי, "מה אני יכולה לעשות עכשיו? איפה האחוזה הזו?" והשאלה הגדולה ביותר שעלתה בראשי הייתה, "היא תוביל אותי הביתה?"
בהיתי במשך זמן שנראה לי כנצח, בתקרה.. וכל הזיכרונות מהבית, כל האנשים, כל החיים שלי, דמעות מילאו את עיניי, הרגשתי געגועים מציפים אותי, כמו נהר העולה על גדותיו וממלא את השדות שמשני צידיו….
"אז מה אפשר לעשות עכשיו?"
קמתי מהמיטה, לאט אבל בטוחה צעדתי לכיוון הדלת, פתחתי אותה, יצאתי למסדרון וממולי ניגלה שוב אותו חלון שאכזב בלילה הקודם
העברתי את מבטי הלאה וראיתי את המדרגות, ניגשתי אליהן בחופזה, מרגישה את השטיח הרך תחת לרגלי היחפות, ירדתי במדרגות לאט, שומרת בזיכרוני כל פרט שראיתי
המשכתי לפסוע, ראיתי סלון גדול, ראיתי מסך טלוויזיה גדול עומד בחדרון קטן שאת דלתותיו אפשר לפתוח לרווחה ואז הוא נעשה חלק מהסלון
הלכתי הלאה, לכיוון המטבח, המטבח היה מצוחצח כאילו איש לא נגע בו כבר כמה ימים ורק ניקו אותו כל הזמן, הבית לא היה מעניין במיוחד
חזרתי לסלון, אל הטלוויזיה, בשעמום שגבר עליי פתחתי את הדלתות של החדרון לרווחה ולקחתי את השלט, התיישבתי על ספה והדלקתי אותה
כלום לא היה מעניין שם, עד שראיתי את זה
בחדשות ששידרו באותו רגע, עמד שדרן בגינה גדולה, היא הייתה נראית לי מוכרת, והבנתי שזו הגינה מהחלום שלי, "אבל איפה היא?!"
התחלתי להקליט את השידור, כדי להראות לאנדי כשיחזור, כשהשדרן סיים את השידור צרבתי את ההקלטה לדיסק ולקחתי אותו בידיים רועדות, "אתה המפתח שלי"
לא עניין אותי יותר כלום, סגרתי את הטלוויזיה ואת דלתות החדרון ורצתי במעלה המדרגות, אל החדר של אנדי
סגרתי את הדלת אחרי והדלקתי את המחשב במהירות שיא, הכנסתי את הדיסק וניסיתי לדלות כמה שיותר פריטים מהשידור, אבל לא היה רמז אחד למקום שממנו שידרו את השידור
התחלתי לחפש באינטרנט מידע אודות אותה משדר טלוויזיה אבל שום דבר לא מסר לידיי את הפרט של מקום השידור
"בטוח אנדי יודע, הרי לתאר אני לא יכולה לתאר, אבל אם הוא יראה את זה הוא ישר יבין על איזה גינה דיברתי"
לא היה לי עוד מה לעשות אז סגרתי את המחשב והלכתי למיטה "אחרי הלילה הארוך הזה שינה קצרה לא תזיק לי, מה גם, שלא ממש יש לי מה לעשות"
אני לא יודעת כמה זמן ישנתי אבל כשהתעוררתי ראיתי מהחלון דמדומי שקיעה ונבהלתי "כמה זמן ישנתי"
לפתע שמעתי קול פסיעות מהמסדרון, רצתי אל הארגז ובשבריר השנייה האחרונה לפני שהדלת נפתחה הספקתי לקפוץ פנימה ולסגור אותו אחריי
בפתח ראיתי את אותו זוג מהימים הקודמים "מי אלה?"
החלטתי להסתכן קצת, הרמתי מעט את מכסה הארגז כדי שאוכל לראות את פניהם,
הלם הכה אותי כשראיתי את פניהם, "אתם הזוג מהחלום שלי, מהחלום שהוביל אותי הנה"
אחרי שניות מעטות הם יצאו מהחדר, סוגרים אחריהם את הדלת ברכות, נשארתי בתוך הארגז, לא רציתי להסתכן
אני לא יודעת כמה זמן הייתי שם אבל..
"אשלי, קומי, אני לא מבין אותך, למה נרדמת בתוך הארגז"
ראיתי את אנדי עומד מעליי, מסתבר שנרדמתי בארגז בתוך כל בלבול המחשבות שלי
"אנדי.." היססתי מעט, כמה חיכיתי לבואו ועכשיו אני לא יודעת מאיפה להתחיל לספר לו
הוא הושיט לי יד ועזר לי לקום ולצאת מהארגז, הייתי קצת מסוחררת אז התיישבתי על המיטה והסתכלתי עליו כשהתיישב ליד השולחן וסובב את הכיסא אליי שיוכל להביט בי
"מה קרה לך אשלי?"
סיפרתי לו את מהלך היום ואז הצבעתי על הדיסק שהנחתי על המדף שלו, הוא לקח את הדיסק והכניס אותו למחשב, חיכיתי במתח
השידור המוקלט עלה והוא רק הביט בו
"זו הגינה הזו, את בטוחה?" הנהנתי בחשש, 'אולי טעיתי? אבל זה לא יכול להיות שטעיתי..' הוא חזר על השידור שוב ושוב כאילו מחכה למצוא משהו שלא ראיתי קודם, "אשלי, אני לא יודעת איפה זה, אבל נוכל לחפש"
"איך? אני חיפשתי ולא מצאתי"
הוא סימן לי להמתין והקליד כמה מילים בגוגל, אחרי דקה או שתיים הוא אמר, "הם שידרו היום בשדרות המינגהם, זה לא רחוק מפה מרחק גדול, אולי שעה הליכה ומשהו כמו רבע שעה נסיעה, אולי יותר אולי פחות"
"אז נעשה טיול בוקר?"
"אם את רוצה אז מתאים לי" הוא חייך אליי שוב והרגשתי שבויה בקסמו
"אממ.. אנדי?" הוא הביט בי בשאלה, סיפרתי לו על מה שקרה עם ההורים שלו והוא היה בהלם
"את בטוחה?" הנהנתי במרץ, "חכי שנייה", הוא יצא לרגע מהחדר וחזר עם אלבום תמונות גדול, פתח אותו באמצעו והצביע על אחת התמונות בעודו מראה לי אותה, "זה הם?"
הנהנתי שוב ושוב
"זה לא הגיוני.." הוא היה נשמע מהורהר משהו
"אנדי מה קרה?"
"אני לא בטוח לגבי זה, אבל עכשיו מתחברים לי כל מיני חלקים"
שררה בנינו שתיקה של כמה דקות כל אחד חושב את המחשבות שלו, מישהו מהצד היה חושב שאנחנו זרים ולא מודעים זה לקיומו של זה
"טוב.." אנדי אמר לאחר כמה דקות של שתיקה, "אני חושב שכדאי שתתקלחי עכשיו כי הבית ריק עכשיו ואני בטוח שאת רוצה להתרענן" הוא הגיש לי מגבת ובגדים להחליף, לקחתי את זה ממנו בלי להביט בעיניו
מלמלתי תודה ויצאתי מהחדר אל האמבטיה,
כשפתחתי את זרם המים החמים המחשבות רצו בראשי,
"איך ההורים שלו הגיעו לחלומות שלי? איזה דברים התבהרו לו?" והשאלה הבוערת הייתה "האם הגינה הזו תוביל אותי הביתה?"
התקלחתי בזריזות וכשחזרתי לחדר ראיתי את אנדי ישן כמו תינוק במיטה שלו, כנראה התמוטט מעייפות
התקרבתי אליו ורפרפתי בידי על פניו, מרגישה את מגען החם, מודעת לכל הרגשות שהציפו אותי באותו רגע כמו גל
התכופפתי אליו, נשקתי ללחיו בעדינות והתיישבתי על הכיסא, מביטה בו בהרגשה שלא משנה כמה זמן אביט בו, לעולם לא ימאס לי….